שלטי הגיבורים על ברכות מ.

מוכח מכאן דסבירא ליה לרבינו דברכת המזון טעונה כוס ומיי' פ"ו מהלכות ברכות כתב שאינה טעונה כוס ודברי סמ"ג מגומגמים כדלעיל ונראה דמשום דסבירא ליה למיימון דברכת המזון אינה טעונה כוס להכי גבי הבדלה בפרק כ"ט מהלכות שבת כתב דגמר סעודתו במ"ש אומר ברכת המזון ואח"כ הבדלה על אותו כוס ומוכח מדבריו שם דמיירי בשיש לו עוד כוסות אחרות ומשום הכי מצי למימר עליה ברכת המזון וגם הבדלה משום דתרוייהו חד מילתא נינהו ולא הוו ב' קדושות דאילו מיירי כשאין לו אלא כוס אחד היה קשה על מיימון דהוה משמע דלהכי מקדים ברכת המזון להבדלה משום דברכת המזון טעונה כוס אלא ודאי מחוורתא דלהכי אוקמא מיימוני בסתם דמשמע דאית ליה כוסות אחרות כי היכי דלא תקשי ליה ולהכי אוקים לה הטור סימן רצ"ו בדלית ליה כוס אחר:

הטור פליג על זה וכתב דל"ש שוגג ולא שנא מזיד צריך לחזור למקומו ולברך בירך במקום השני אם היה שוגג יצא ואם היה מזיד לא יצא וכתב בשם הרי"ף אם יש לו עוד פת לאכול יאכל מעט ויברך במקום שנזכר ומיימוני כתב דאפילו אם בירך במזיד שלא במקום שאכל דיצא י"ח וכ"כ רבינו יונה וסמ"ג והרא"ש פסקו דלא יצא ובברכת מעין שלש התוספות והרא"ש כתבו שיכול לברך במקום שנזכר ומיימוני ורשב"ם כתבו דאין חילוק בזה בין ברכת המזון לברכת מעין שלש: לשון ריא"ז מי שאכל ושתה ולא בירך יברך בכ"מ שנזכר ואם חוזר לברך במקומו הרי זה משובח בד"א בשוכח אבל במזיד חייב לחזור למקומו ולברך:

כתב הרא"ש ובסדר רב עמרם פסק הלכה כב"ש והא דאמר לעיל א"ר יצחק בר חנינא אמר רב הונא בכולי פרקין הלכה כב"ה בר מהא דהלכה כב"ש לא אתא לאפוקי הא דהכא משום דאפילו ב"ה מודו שטוב לעשות כב"ש אלא שלא הטריחו ליה ודוקא בבה"מ אבל בז' המינין אין טעונין ברכה לאחריהן במקומן אלא יברך במקום שנזכר ע"כ:

הטור והרא"ש כתבו דאחר כותי עונין אמן כששומע כל הברכה ואחר נכרי עונין אפי' לא שמע כל הברכה אלא ששמע הזכרת השם ומיי' כתב דאין עונין אמן אחר כותי ונכרי וי"א דאחר כותי עונין ולאחר נכרי אין עונין ורבינו יונה כתב דעונין גם אחר הנכרי אמן אם שומע כל הברכה מפיו: לשון ריא"ז עונין אמן אחר ישראל המברך ואע"פ שלא שמע כל הברכה והוא שלא אכל אבל אם אכל אע"פ שענה לא יצא הואיל ולא שמע כל הברכה והרי הוא אמן יתומה שביארנו למעלה ואין עונין אמן אחר כותי המברך שהכותי הרי הוא כנכרי ודעתו לע"ז:

כתב הרא"ש פירש הראב"ד בשעה שאכלו דחנוך מצוה הוא י"מ בעידן מפטרייהו אחר שלמדו נפטרין משם ואומרים קדיש. ע"כ:

כתב הרא"ש מה שלא נהגו האידנא במים אחרונים אותם שאינם מברכין אינם צריכין לפי שאין מלח סדומית מצוי אצלנו והמברך נמי כיון שאין אנו עושין כמו שהפסוק אומר כי קדוש זה שמן הטוב גם בנטילה נמי לא נהגו וגם לא איקרו ידים מזוהמות כיון שאין אנו רגילין ליטול ואין אנו מקפידין והכי נמי בפרק כיצד מברכין אמר רב אשי כי הוינן ביה רב כהנא הוו אמרי' כגון אנו דרגילים במשחא משחא מעכב לן אלמא אותם שלא היו רגילים לא היו חוששין בו ולא היה מעכב עליהם אע"ג דנפקא לן הכא מקרא אסמכתא בעלמא היא ומיהו אם יש אדם שהוא איסטניס ורגיל ליטול ידיו לאחר הסעודה לדידיה הוו ידים מזוהמות וצריך ליטול קודם שיברך ע"כ: