שלטי הגיבורים על ברכות לט:

נר של בית הכנסת פירש"י אם יש שם אדם חשוב אין מברכין עליו שנעשה לכבודו ולא להאיר ואם אין שם אדם חשוב מברכיו עליו ויש מפרשים איפכא דכשיש שם אדם חשוב מברכין עליו שנעשה להאיר לו וכשאין שם אדם חשוב אין מברכין עליו שלא נעשה אלא לכבוד שכינה ואם יש שמש שאוכל שם בכל ענין מברכין עליו שנעשה להאיר לו והוא שלא תהיה לבנה זורחת שאם יש לבנה אין צריך לאורה ולא נעשה לו אלא לכבוד:

מיי' לא חילק בין נר לנר במת: ירושל' הדא דתימא כשנתונין למעלה ממטתו של מת אבל נתונין למטה מברכין שאני אומר לכבוד חיים הם עשוין:

ונהגו לברך על עצי הדס וסמך לדבר כל שומר שבת מחללו וסמיך ליה תחת הסרפד יעלה הדס ויש נותנים טעם לדבר כיון דאתעביד ביה חדא מצוה של הלולב נעביד ביה מצוה אחריתי כדאיתא בעירובין רב אמי ורב אסי כד מיקלע להו ריפתא דעירובא היו מברכין עליה המוציא אמרי הואיל ואתעביד בה חדא מצוה דעירובא נעביד בה מצוה אחריתי וכתב ה"ר אפרים אני איני מברך על הדס שוטה שלנו יבש ואין בו לחלוחית של ריח ויש לי זכוכית קטנה ובה מיני בשמים ועליה אני מברך ע"כ ומיהו נהגו בכל המקומות לברך על ההדס ומנהג אבותינו תורה וכתב עוד ה"ר אפרים מי שאינו מריח ומברך על הבשמים הוי ברכה לבטלה ואף להוציא בני ביתו אינו יכול ולא דמי לקידושא ולאבדלתא וברכת המוציא של מצה שהן חובה אבל זה אינו אלא מנהג בעלמא וכתב הטור ולא נהירא שהרי פורס אדם פרוסה לבני ביתו אע"פ שאינו אוכל עמהם והתם מאי חובה איכא וכן הורה לי א"א הרא"ש ז"ל:

וכתב הטור דאין מברכין על בגדים מוגמרים ומיי' וסמג כתבו דמברכין עליהן ויש תימא על הטור וכתבתי בספר המחלוקות בס"ד: לשון ריא"ז ונראה בעיני שמברכין על ריח הכלים המוגמרים שגמור הכלים להריח הכלים כמבואר בקונטרס הראיות:

מסתכלין בצפרנים לראות שיוכל ליהנות ממנו ולהכיר בין מטבע למטבע כמו שמכיר בין צפורן לבשר וכ"כ רב עמרם אמר רב נטרונאי בבורא מאורי האש כך עושין בשתי ישיבות מביטין לכפות הידים כדי שיהנו מן הנר ואמר רב האי ברכת האור חובה על כל מי שמכיר בין שני דברים שאין נכרים ונהגו הראשונים * עי' מרדכי יומא סי' תשכ"ג. להביט בין שרטוטי הכפים עד שיכיר ביניהן מפני שהן מצויות ושמענו מזקנים שאומרים שיש בשרטוטי פסת היד סימן להתברך בו ועוד מנהג אצלנו להביט בצפרנים ואומרים מפני שהן פרות ורבות לעולם ואי לא מתרמי ליה כוס כשיראה האש ונהנה לאורו מברך בורא מאורי האש וסומא כתב אבי העזרי שאין לו לברך דהא אין מברכין עליו עד שיאותו לאורו:

לשון ריא"ז וכ"נ בעיני שאין מחזירין על הבשמים אלא אם היו מצויין לו מצוה לברך עליהן במוצ"ש ואם לאו אין מחזירין אחריהם: