שלטי הגיבורים על ברכות לא.

כתב הרא"ש ונראה דה"ה נמי אם אמרו נאכל כאן שקבעו מקום ובשביל שאלו היו הולכין בדרך נקט תלמודא ניזול וניכול נהמא בדוכתא פלוני שכך מנהג הולכי דרכים:

בשאר אוכלין ומשקין חוץ מפת ויין הראב"ד ומרדכי כתבו דאפילו הסבו כל אחד מברך לעצמו וכן נראה דעת סמ"ג ושאר הפוסקים כתבו גם בהם הסבו אחד מברך לכולם ובהסיבת היין השוו רבינו ומיימוני והרא"ש והטור דדוקא בברכה שלפניה א' מברך לכולם אבל בברכה שלאחריה כל אחד מברך לעצמו וסמ"ג כתב דגם בברכה שלאחריה א' מברך לכולם וכתב דלדידן אין מועיל הסבה ליין ובין ביין ובין שאר משקין כל אחד מברך לעצמו חוץ מן הפת: לשון ריא"ז ואם הסבו אע"פ שלא קבעו מקום אלא ישבו פתאום והסבו שם א' מברך לכולן שהסבה היא קביעות בין ביין ובין בשאר דברים שהסבה היא קביעות אחד מברך לכולן כמבואר בקונטרס הראיות בראיה י"ד. ונראה בעיני שלא נאמרה הסבה אלא לבני אותן המקומות שדרכן להסב על המטות ושוכבין ומטין על צדן אבל אנו שאין דרכנו בהסבה אלא לישב על גבי ספסלים וכיוצא בהן ישיבתנו היא הסיבתנו חוץ מלילי הפסח שצריכין להסב זכר לחירות כמבואר בקונט' הראיות בראיה י"ג: ועוד אני אומר שאף במקום שדרכן להסב אם היו מקצתן מסובין ומקצתן אינן מסובין אחד מן המסובין מברך לכולן ומוציא בין המסובין בין שאינן מסובין וכן השמש שעומד ומשמש על המסובין יוצא בברכות המברך ומז"ה ביאר בפסקיו שאין צריכין הסבה וקביעות מקום לברך אחד לכולם אלא בברכת המוציא אבל בברכת המזון אע"פ שלא הסבו ולא קבעו מקום אחד מברך לכולם:

פרש"י (ג"כ טע' רבי' ואמר) דמשום הכי אין לב המסובין אל המברך ומימוני כתב דמשום הכי איכא סכנה ורבינו אלחנן כתב דבין הוא פנוי בין אינו פנוי לעולם פליגי בהטוב והמטיב: לשון ריא"ז לפי שאין בית הבליעה פנוי ואין א' ראוי לשמוע ולענות לחבירו:

והראב"ד פירש דקאי אמאן דאמר ברכת המוציא ומיי' פסק כרבי' ורש"י וטור ורבינו יונה האריכו בזה: