שלטי הגיבורים על ברכות ל:

בפרק ערבי פסחים כתב רבינו דאסור באכילה ושתיה והראב"ד ורבינו יונה כתבו דדוקא בשתיה אסור ולא באכילה ומן התימה על מגדל עוז שכתב דדעת רבינו כדעת הראב"ד ז"ל וזה אינו ישר ומיי' והרא"ש וטור פסקו כרבינו:

כתב הרא"ש ומכיון שתלוי בדעת האדם יש ללמוד מכאן דאפילו בחול נמי אם דעתו נמי לשתות יין אחר המזון אין צריך לברך עד כאן לשונו:

לשון ריא"ז ואינו דומה ליין שלפני המזון שעיקרו הוא לשתיה ופוטר יין שלאחר המזון שגם הוא לשתיה ונראה בעיני שלא נאמר זה אלא על הסתם אבל אם נתכוין לפטור יין שלאחר המזון בברכת יין שבתוך המזון הולכים אחר דעתו ואין צריך לחזור ולברך על היין שלאחר המזון וכן במקימות הללו שאין דרכן לקבוע שתיה לאחר המזון ולפני המזון כיון שבירך על הכוס ראשין פוטר כל שתיותיו בין מה ששותה בתוך הסעודה בין מה ששותה בגמר הסעודה כשאוכל מיני מגדים שהכל צורך המזון הוא ומתחלה היה דעתו לפטור את הכל בין בשאר ימות השנה בין בשבתות וימים טובים שמברך על היין תחלה כמבואר בקונט' הראיות בראיה י"א:

ומז"ה אומר שלא אמרו אחד מברך לכולן אלא בברכה שלפניהן אבל בברכה שלאחריהן כל מקום שאין שם ברכת זימון אין אחד מברך לכולן אלא כל אחד מברך לעצמו ואין שיטת התלמוד כדבריו אלא אף בברכה אחרונה של יין ושל שאר פירות אחד מברך לכולן והוא שיהיו שלשה או יותר מכאן שהן חשובין אגודה וראוי לומר בהן ברוב עם הדרת מלך אבל אם היו שנים מצוה ליחלק וכל אחד מברך לעצמו בין בברכה שלפניהם כגון ברכת המוציא ושאר ברכות ובין בברכה שלאחריהם כמבואר בקונט' הראיות בפרק שלפנינו: