שלטי הגיבורים על ברכות ל.

לכאורה נראה כי הוא טעות שר"ל ולבסוף מעין ג' ואם באולי הכי הוא אז אמרינן לפחות שלא ירצה לומר בנ"ר וחסרונן דהא איהו בעצמו אמר לעיל כל לבסוף ולא כלום הוא בנ"ר וחסרונן או באולי שחסר בדפוס והכי אבעי ליה למימר בתורת כסנין בורא מיני מזונות ולבסוף לא יברך כלל וצ"ע ואחר העיון נראה ודאי דגירסת הרי"ף נכונה והכי ס"ל לרש"י ז"ל נמי דמברך אחריהם בנ"ר וחסרונן אמנם פליגי עלייהו המיימוני ותוספות ור"ח ואמרו דהאוכל פת הבאה בכסנין חוץ לסעודה מברך תחלה במ"מ ולבסוף מעין ג' ובתוך הסעודה פסקו התוספות ור"ת בתחילה מברך במ"מ ולבסוף ברכת המזון פוטרתן והמארעצפנ"י בלעז והפאשטיד"י וכיוצא בזה והספונגוט"י והטורטאל"י של פירות דדמי לפת הבאה בכיסנין דמי לדין זה והקונפוט"י שיש בתוכו הפרי וכיוצא בזה כתבתי באורך בספר המחלוקות מה דינם בברכותיהם וכל החלוקים שיש בברכות אלה וכל הגמגומים שיש על הפוסקים בדינין אלו כתבתים שם באורך בס"ד: לשון ריא"ז וכן פת הבאה בכסנין והוא פת העשוי בדבש או במיני תבלין שאוכלין אותו כעין מיני מתיקה לקנוח סעודה מי שקובע סעודתו עליו מברך עליו בתחלה במ"מ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש מז"ה ביאר שהמולייתות הנאפות בתנור שהן מלאות בשר או דגים או גבינה ומיני ירקות מברך עליהן המוציא וכן נראה בעיני עיקר שהן עשוין פת ולפתן ולקביעות סעודה הן עשוין:

מיי' וטור השוו נטל ידיו והב לן ונבריך כולהו כחדא דבתרוייהו מתסר לאכול ולשתות ורבינו מחלק ונראה טעם רבינו משום דלעולם נוטלין לידים תחלה לצורך ברכה ואח"כ אומר הב לן ונבריך הלכך היכא דלא אמר הב לן ונבריך אכתי לא סליק דעתיה משתיה אלא מאכילה דשייך בה נקיות:

לדברי רבינו האי תכף לנט"י ברכה קאי אמים אחרונים וכן כתב מיימון פ"ו מהל' ברכות וכן כתב רבינו יואל דאין לחוש להפסיק בין נ"י להמוציא. והטור א"ח סימן קס"ו פליג וכתב בשם הירושל' דקאי אמים שלפני הסעודה וכן כתב הרא"ש ז"ל דאף במים הראשונים צריך ליזהר שלא להפסיק בין נט"י לברכת המוציא והיה רגיל כשהיה מיסב עם אחרים שהיה נוטל ידיו באחרונה שלא להפסיק ושלא לדבר:

בפירוש פרפרת רבו הדיעות ומה שיש להקשות מדברי הרא"ש לדברי ממש כתבתי בספר המחלוקות בס"ד: לשון ריא"ז היה אוכל מיני פרפראות לפני המזון ולאחר המזון כגון שהיה אוכל מיני מגדים או מיני ירקות קודם סעודתו להמשיך לבו בסעודה וכן היה אוכל לאחר סעודתו לקנות הפה הרי זה אם בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון ושאוכל לפני בהמ"ז ואע"פ שאין ברכת הפת פוטרתו מפני שלא היה דעתו עליו מתחלה ברכת פרפרת שלפני המזון פוטרתו לפי ששניהן מין אחד כמו יין שלפני המזון ויין שלאחר המזון ואם היו שני מינין ואין ברכותיהן שוות כגון שהיה הראשון פרי האדמה והשני פרי העץ אין פוטרין זה את זה שהרי אם היו לפניו צנון וזית ובירך על הצנון חוזר ומברך על הזית כמבואר בקונטרס הראיות בראיה י"ח:

וכתב הטור וכן יין של קידוש פוטר יין שבתוך המזון וכן במבדיל על השולחן פוטר יין שבתוך המזון:

כתב הרא"ש במסכת נדרים משמע דיום הקזה ויום שנכנס למרחץ היו קובעין סעודה על היין על כן כתבו הגאונים ז"ל שבאלו הימים דינם כמו שבתות וימים טובים וע"פ דברי הגאונים הוגה במקצת ספרים ל"ש אלא בשבתות ויו"ט ושעת הקזה ושעה שהן יוצאים מבית המרחץ. כתב הראב"ד ז"ל דוקא במקום שהיין אינו מצוי להם אבל במקום שהיין מצוי כגון מקומות הללו אין הפרש בין שבתות לימות החול עכ"ל: