שלטי הגיבורים על ברכות טז.

הרא"ש הביא כל הלשון שבעמוד וסיים וז"ל ולמעלה כתבתי אף בתפלה נמי אם שהה בלא אונס אין חוזר לראש ע"כ:

כתב מיי' לא כסה את לבו או שנאנס שאין לו במה שיתכסה הואיל וכסה ערותו והתפלל יצא ולכתחילה לא יעשה כך:

פירוש צואה על בשרו תלוי בגרסאות וצ"ע: כתב הרא"ש ורב אלפס ורבינו משה גורסין או ידיו מטונפות מבית הכסא מותר ולא נהירא גירסא זו דהיכי שרי ליה רב הונא כיון שהצואה נראה ואי מיירי ביבשה אפ"ה אסור דאמרינן צואה כחרס אסורה: לשון ריא"ז מי שהיתה צואה על בשרו או ידו מונחת לבית הכסא מותר לקרוא ק"ש שהרי הצואה מכוסה בבגדיו וידיו הן לפנים ממחיצת בית הכסא וידיו נקיות כמבואר בקונטרס הראיות וכך היא שטת מז"ה עכ"ל: היתה צואה על בשרו המכוסה בבגדיו או שהכניס ידיו לבית הכסא דרך חור ואינו מריח ריח רע ר"ח פסק כרב חסדא וכן דעת הרא"ש ז"ל וי"מ דרב הונא לא שרי בצואה על בשרו אלא במקום שהיא מתכסת מאליה בלא מלבושין כגון בין אצילי ידיו וכיוצא בו. טור:

כתב הרא"ש ופסק ר"ח כרב חסדא דאמר אע"ג דר' חסדא תלמידו דרב הונא אזלינן לחומרא ורב אלפס ז"ל כתב דקי"ל כרב הונא והביא כל הלשון שבעמוד ובסוף כתב וכן מסתבר ע"כ: