שלטי הגיבורים על ברכות טז:

וכן כתבו מיי' וטור דאין מחיצה והפסקה ושינוי רשות מועיל כלום היכא שמגיע לו הריח ודלא כרבני צרפת: לשון ריא"ז היה עומד על גבי מקום שהוא גבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה הרי זה עומד בצדו וקורא אע"פ שרואה אותו כנגדו במבואר בקונט' הראיות עכ"ל וכן כתב הטור:

כתב הרא"ש ז"ל ולפי זה נראה דאם צואה לפני הפתח מותר לקרוא בבית אפילו רואה אותה אפי' בתוך ד' אמות אם אין הריח מגיע אליו רשות אחרת היא דפתח כנעול דמי והוה ליה כצואה בעששית ומותר ע"כ:

אפילו אם הוא סותרן שאינו מריח צריך להרחיק עד מקום שיכלה הריח למי שמריח ומלפניו צריך להרחיק מלא עיניו אפי' בלילה שאינו רואה אותה צריך להרחיק עד מקום שאינו יכול לראותה ביום:

מיי' פליג על זה וכתב דאינו צריך להרחיק רק מן הצואה עצמה ארבע אמות אם פסק הרית כשיעור זה ולא משערינן ד' אמות ממקום הפסקת הריח רע שיש לו עיקר וסמ"ג וטור פסקו כרבינו:

כתב הרא"ש פי' רש"י לית הלכתא כי הך מתניתא דלעיל דאסרה צואת חזירים באין בהם עורות משמע אבל בצואת תרנגולים לא איירי ולא פליג אמתניתין דלעיל ומיהו נראה מדהזכירה זו הברייתא צואת אדם הוא דאסירא בכל ענין כלבים וחזירים דווקא במקום שיש בהם עורות וצואת תרנגולים ושאר בהמות לא הזכיר משמע שאין בהם איסור כלל ואפי' את"ל לאסור צואת תרנגולין דווקא בלול שבהם שיש בו סרחון אבל הגדלים בבית ואין שם אלא מעט אין לאסור עכ"ל:

צואת חמור הרכה לאחר שבא מן הדרך וצואת חתול ונמייה ונבלה מסרחת דינם כצואת אדם להרחיק מלפניו מלא עיניו ולאחריו ד' אמות ממקום שכלה הריח וכתב הרב יחיאל ז"ל ההולך בדרך יכול להתפלל אע"פ שרואה צואה כנגדו אם אין הריח בא לו ולא חיישינן למיעוט לתלותה בהחמור ובסמוך לעיר י"א שיש לחוש לפי שרוב הבהמות המצויות שם הם חמורים צואת תרנגולים ההולכין בבית דינן כשאר צואת חיה אבל בלול שלהן שיש בו סרחון הוא מאוס דינו כצואת אדם לפניו מלא עיניו ולאחריו ד' אמות ממקום שכלה הריח:

לשון ריא"ז ונראה בעיני שבין אם היה מסופק אם יש בו צואה אם לאו בין אם היה ספק צואת אדם ספק צואת כלבים הרי זה ספק ומותר בבית ואסור באשפה כמבואר בקונטרס הראיות:

מיי' וסמ"ג פליגי על זה ופסקו דכל שרישומן ניכר אסורין אפי' אינם טופחין והרא"ש ז"ל פסק כרבינו וכתב דאפילו טופחים אם אינן טופחים ע"מ להטפיח מותרים: לשון ריא"ז מי רגלים אסורים כל זמן שמטפיחין אבל אם אינן מטפיחין אע"פ שרישומן ניכר מותר לקרוא כנגדן כמבואר בקונט' הראיות:

ופסק הטור שצריך שתהיה יבישה עד שבגלילה תהיה נפרכת: לשון ריא"ז הצואה אסורה אע"פ שהיא יבישה כחרס כל זמן שגוללה ואינה נפרכת כמבואר בקונט' הראיות אבל אם נפרכת מרוב היובש מותרת:

רש"י פליג על זה וס"ל דכל שעומד עד צוארו במים אפי' לבו רואה את הערוה מותר. וכל הפוסקים פסקו כרבינו: לשון ריא"ז ולא אמרו כן אלא לותיקין שהיו חרדין לעשות מצוה מן המובחר וקורין ק"ש סמוך להנץ החמה וסומכין גאולה לתפלה ומתפללין אחר הנץ מיד אבל שאר כל אדם קורין אחר הנץ עד שלש שעות כמו שביארנו ומתפללין אחר קריאתה כדי לסמוך גאולה לתפלה:

כתב הרא"ש וה"ה לכל האיברים הנוגעים בערוה אסורין והא דנקט עקבו משום דקאמר רואה את הערוה אע"פ שהוא כנגדו ורואה מותר ע"כ: