שלטי הגיבורים על ברכות יד:

ואם אין בידו כיסתא ויש עמו חבירו פליגי אם יותר טוב לתת אותם לחברו או להביאם בידו וצ"ע בגרסאות: לשון ריא"ז ואם היה בידם כיס של תפילין היו אוחזין אותו בידיהן ומכניסין אותו עמהן כדי להגן עליהם:

כ' הרא"ש אבל כשהן בראשו מותר להשתין בהם בבה"כ עראי וגם מותר לישן שינת ארעי כדאמרי' בסוכה הנכנס לישן ביום רצה חולץ רצה מניח וא"ת היאך שינת עראי מותר והלא אסור להסיח דעתו מהם ובשעה שמתנמנם נמצא מסיח דעתו מהם והיה אומר ר' (יהודה) [יונה] ז"ל מתוך דברי רבינו משה ז"ל מצאנו תירוץ לדבר זה דודאי היסת הדעת לא הוי אלא כשעומד בקלות ראש ושחוק אבל כשעומד ביראה ומתעסק בצרכיו אע"פ שעוסק במלאכתו ואומנתו ואין דעתו עליהן ממש אין זה נקרא היסח הדעת דאלת"ה איך יוכל אדם להניח תפילין כל היום וכן נמי כשמתנמנם אין כאן היסח הדעת כי הוא שוכח הבלי העולם ואין זה קלות ראש ע"כ:

מיי' פסק דכשהן בראשו ופריס סודר עלייהו מותר לישן בהם עראי ראשו בין ברכיו וכן כתב סמ"ג ואם הם בידו מותר לישן בין שינת עראי בין קבע והראב"ד וסמ"ג והרא"ש אוסרין כשהן בידו לישן כלל: לשון ריא"ז ואם היו מונחין בראשו יישן בהם שינת ארעי אבל לא שינת קבע שמא יפיח בהן חלצן ופירס הסודר עליהן מותר לו לישן בין קבע בין עראי וכמה שינת עראי כדי הילוך ק' אמה כמו שמבואר בפרק הישן בסוכה והילדים שהיו נשותיהן עמהן חולצין אפי' ביום שנכנסו לשינת ארעי שמא יבואו לידי הרגל דבר:

כ' הרא"ש ואם תאמר היאך אפשר בבה"כ דליכא נצוצות והלא אי אפשר לגדולים בלא קטנים וי"ל בב"ה קבוע עושה צרכיו מיושב וכלין מי רגלים וליכא ניצוצות אבל כשמשתין מעומד אינם כלים ואיכא ניצוצות ע"כ:

הרא"ש ובנופסקו דאין איסור במשוי רק בשיעור ד' קבין ומיימוני כתב כרבינו: לשון ריא"ז ואסור להניח משאוי על הראש שיש בו תפילין ואפילו מטפחת שלהן אם דרך משאוי נושאו ומה שיש לתמוה על הרי"ף והרא"ש כתבתי במקום אחר בפירוש: