שלטי הגיבורים על ברכות יב.

לענין חיוב נשים בברכת המזון אי הוי דאורייתא או דרבנן כתב הרא"ה לא אפשיטא הבעיא הלכך נשים אינם מוציאין את אחרים ידי חובתן וא"ת מ"ש מהא דאמרינן לקמן בפרק שלשה שאכלו להוציא את אחרים ידי חובתן עד שאכל כזית דגן ובשיעור כזית אינו חייב אלא מדרבנן ואפ"ה מוציא אחרים שאכלו כדי שביעה וחייבין מן התורה ואם כן באשה נמי אע"פ שאינה חייבת אלא מדרבנן תוציא אחרים שחייבין מן התור' י"ל דלא דמי דאיש דאע"ג שלא אכל כלום דין הוא שיפטור את אחרים דכל ישראל ערבין זה בזה אלא מדרבנן אמרו שלא יברכו ברכת הנהנין בלא הנאה לפיכך כשאכל כזית אע"פ שאינו מחוייב אלא מדרבנן מוציא את אחרים שאכלו כדי שביעה שערב הוא בעבורם ועליו הוא להצילם מן העון ולפטור אותם מן המצות אבל אשה אינה בכלל הערבות לכך אינה מוציאה אלא מי שחיובו מדרבנן ע"כ:

לענין הרהור אי הוה כדבור אי לאו כתב הרא"ש בשם ר"ח דהלכתא כרב חסדא מדשקלו וטרו רבי אלעזר ורב אדא לתרוצי מלתיה ואין יוצא בקריאת שמע בהרהור עד שיוציא בשפתיו אע"פ שאינן צריך להשמיע לאזניו כדפסק רב חסדא גופיה לעיל פ"ב וכו' ובסוף כתב אלא אי הרהור לאו כדבור דמי למה מהרהר אמר רבי אלעזר כדי שלא יהו כל העולם עסוקים והוא יושב ובטל מכאן כתב בה"ג קרא ק"ש ובא לבה"כ ומצאם שקורין קריאת שמע קורא פסוק ראשון עמהם. ע"כ: