שלטי הגיבורים על ברכות יא:

מיימוני פליג על זה וכתב דאדם חשוב לכתחלה יכול להוציאו סמוך לק"ש והרא"ש וטור א"ח סימן ע"ב כתבו כרבינו: לשון ריא"ז ואם היה אדם חשוב וכשר מוציאין אותו לכתחלה קודם שיקרא ואולם טור י"ד סימן שנ"ח הפליג על אביו הרא"ש ז"ל למה השמיט זה מפסקיו:

ודוקא העם הבאים לשמוע ההספד אבל החזנים המספידים פטורים מק"ש ומיהו דוקא ביום הראשון אבל מיום ראשון ואילך גם החזנים חייבין לשון הרמב"ן ההספד שקודם הקבורה לפני המטה נשמטין כל אחד ואחד וקורין את שמע ואין מתפללין בזמן שאין ההספד לפני המת קורין ומתפללין ולאחר קבורה אין מפסיקין השורה לא לק"ש ולא לתפלה אבל ההספד מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה ע"כ טור:

לשון ריא"ז ואל יאמר לא נפרעת ממני כפי מעשי וכיוצא בדברי' כאלו שהרי אמרו לעולם לא יפתח אדם פיו לשטן:

כ' הרא"ש ירושלמי כל העוסקים בהספד מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה מעשה היה והפסיקו רבותינו לק"ש ולתפלה והא תניא אם יכולין להתחיל ולגמור וכו' מתני' ביום א' והא דתני תנא ביום שני ע"כ:

כתב מיימון הרואה כלאים של תורה על חבירו אפילו הוא בשוק קורעו מעליו אפילו הוא רבו שלמדו חכמה והרא"ש ז"ל כתב אע"פ שהמוצא כלאים דאורייתא פושטו אפילו אם הוא בשוק דוקא שהלבוש מוצאו בעצמו שהוא מזיד אבל הרואה כלאים על חבירו והלבוש אינו יודע א"צ לומר לו בשוק עד שיגיע לביתו דמשום כבוד הבריות ישתוק ואל יפרישנו משוגג:

כתב הרא"ש ירושלמי תני אין מדקדקין במת ולא בכלאים בבהמ"ד:

התוספות וסמ"ג כתבו דקטן שהגיע לחינוך חייב ורש"י פוטר אפי' הגיע לחינוך ודעת מיי' נראה כדעת התוספות ולא ברירא לי דברי מגדל עוז שכתב דדעת מיימון לפטור אפי' הגיע לחנוך: לשון ריא"ז הקטנים פטורים מן הכל ואם היה קטן שהגיע לחינוך חייב מדברי סופרים כמבואר בקונט' הראיות. ונראה בעיני שכל מצוה שחיובו מדברי סופרים קטן שהגיע לחינוך מוציא בה הרבים ידי חובתן וכן בהלל ובמגילה וכן בנר חנוכה כמבואר בקונ' הראיות:

וחיוב נשים בברכת המזון תוספות ומיימון ואשר"י כתבו דמספקא לן אם חייבות דאורייתא או דרבנן והלכך אינן מוציאות אחרים ידי חובתן ובשם הראב"ד כתב הטור סימן קפ"ו דחיוב הנשים הוי דאוריית' והלכך מוציאות אחרים ידי חובתן וכהנים ולוים לפירוש רש"י אינן חייבין בברכת המזון ולפירוש התוס' והמרדכי חייבין: לשון ריא"ז האשה בברכת המזון ספק הוא בתלמוד אם חייבת היא בברכת המזון מן התורה ומוציאה את הרבים שאכלו שיעור תורה או אם חיובה מדברי סופרים ואינה מוציאה אלא אותן שחיובן מד"ס: