שלטי הגיבורים על ברכות יא.

כתב ר' יצחק כשנפטר מרים מורתי הודיעו הדבר לרבינו תם שהיה אחיה והיה דר בעיר אחרת ואכל בשר ושתה יין קודם קבורתה ונתן טעם לדבריו שכיון שהיה לה בעל שחייב בקבורתה מוטלת על בעלה ולא עליו ולא קרינן ביה מי שמתו מוטל לפניו וכתב הרא"ש ז"ל וסברא חלושה וקלושה היא זו דאם כן אחי המת יאכלו בשר וישתו יין כיון שבניו שיורשין אותו חייבים בקבורתו אלא ודאי לא פלוג רבנן אלא כל המתאבלים ומתאוננים קרויין מוטל עליו לקוברו ואפילו אינו בעיר דלא בעינן מוטל לפניו:

ה"ג פליגי על זה וסברי דאין אומר בפני המת אלא דבריו של מת בלבד אבל דברים בעלמא וד"ת אסור וכן פליגי בחדר בד' אמות של מת או חוץ התוספות בפ"ק דברכות סברי דרב אלפס מתיר לאשתעויי חוץ לארבע אמות אפי' דברי תורה ותוך ד"א כל מילי חוץ מד"ת והרא"ש סבירא ליה דרב אלפס אינו מתיר לאשתעויי כלל תוך ד' אמות אלא צרכי המת וחוץ לד' אמות אסור בד"ת ומותר במילי דעלמא ורב האי נמי פסק דאף חוץ לד' אמות אסור בד"ת ומיי' וסמ"ג פסקו כדברי רבינו: לשון ריא"ז אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת ואפי' דברי תורה ונראה בעיני שלא נאמר כאן אלא בתוך ארבע אמותיו כמבואר בקונט' הראיות בברכות בהלכה ראשונה:

כתב הרא"ש וירכב עליהם אבל אם מפשילן לאחוריו על החמור שפיר דמי וכן בספר תורה ואפילו אם נפשך לאסור בס"ת בנביאים ובכתובים שפיר דמי ומיהו נראה דאף בס"ת ש"ד מדתני בסיפא כך אמרו בס"ת דלא מסתבר למימר דמשום שריותא דגנבים ולסטים דוקא נקטי דהא מלתא דפשיטא היא שינהג בו מנהג בזיון ולא ימסרנו ביד גנבים ולסטים אלא משום דיוקא דרישא נמי נקטיה דשרי להפשילה לאחוריו ובהדיא אמר בירושלמי דסקיא שהיא מליאה ספרים או שהיו עצמות המת בתוכה הרי זה מפשילה לאחוריו ורוכב ורב אלפס ז"ל כ' וכדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בספר תורה שאם היה מתיירא וכו' משרע דקאי אסיפא דוקא ע"כ:

מיי' ומרדכי והתוס' פליגי בזה ואמרי דאפי' בלא סכנה יכול להפשילו לאחוריו ובשעת הסכנה יכול לרכוב עליו והטור כתב וז"ל ואם היה מפחד מפני הגנבים מותר ואפי' לרכוב עליו וי"א דאפילו בלא פחד הגנבים מותר להפשילו לאחוריו על גבי החמור ולזה נוטה דעת הרא"ש ז"ל ומכל מקום הביא במסקנת דבריו דברי רב אלפס שאוסר אלא אם כן לפניו ובחיקו לכן טוב להחמיר: