שלטי הגיבורים על ביצה ז:

לשון ריא"ז בגד כלאים שצרר בו מעות או זרעונים ונתנם בחיקו מותר ואפי' שהזרעונים רכים הם ומתחמם בהם אין דרך חימום בכך ומותר ללבוש בגד כלאים כדי להבריח בו את המכס והוא שאינו מתכוין ליהנות בו כגון שהיה לבוש בגדים יפים ממנו שמתחמם בהן ומתכבד בהם וכל דבר שאינו מתכוין מותר וזה מבואר בפ' הגוזל ומאכיל וכן נראה בעיני שמותר לו לאדם ללבוש בגד כלאים כשהוא רוצה לקנותו וצריך לבודקו ולכסות על גופו שהרי אינו מתכוין ליהנות בו לפי שעה וכן ביארתי שם בקונטרס הראיות. כתב מיי' אין איסור כלאים אלא בגדים שהן דרך חמום כגון כתונת ומצנפת ומכנסיים ואבנט ושמלה ובגדים שהם מחפים בהן השוקים והידים וכיוצא בהן אבל צלצלים שעושין העם בבית יד שלהם לצרור בהן תבלין או מעו' או סמרטוט שנותנין על הרטייה ואספלנית וכיוצא בהן מותר: צלצול של עור של משי שתולין בו צמר וחוטי פשתן מדולדלים על פני אדם להבריח בו הזבובים אין בו משום כלאים עד כאן:

כתב מיי' ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בה והרא"ש כתב שמותר אפי' אם בשרו נוגע בה ובלבד שלא יתננה על כתפו אפי' להוציא בה את הזבל ודוקא שהכלאים ניכרים וידועים בבגד אבל בגד שאבד בו כלאים ואין מקומו ניכר אסור לעשות ממנו מרדעת לאמור דכיון דאין מקומו ניכר שמא ישכח ויקח ממנו טלאים לתופרו ע"ג בגדו ולא ימכרנו לנכרי שמא יחזירנו וימכרנו לישראל:

דבר תורה לא הוי כלאים לרש"י אא"כ עירב הצמר והפשתן יחד וסרקן יחד במסרק וטואם וארגם יחד ולר"ת הוי כלאים דאורייתא אפילו סרק כל אחד ואחד לבדו וטואו לבד ושזרו לבד ואח"כ חברו ביחד על ידי אריגה או קשרם או תפרם יחד בשתי תכיפות והרמב"ם כ' צמר ופשתים שטואם ביחד ושוע אותן ועשה לבדין אין זה כלאים טרפן וטווה אותם כאחד וארג בגד מטווי זה ה"ז כלאים ע"כ ומיהו מדרבנן אסור אפילו אינו שוע וטווי ביחד הלכך הלבדין אסורין מדרבנן אע"פ שאינן טווים ולא ארוגין ביחד: