שלטי הגיבורים על ביצה ז.

ותלתא מיני בתלתא גברא בעיא ולא איפשטא ומיימון מתיר:

ומיי' אוסר בתבואה ולזה הסכים הרא"ש: לשון ריא"ז אבל לא תבואה מפני שצריך לטוחנה לעשות ממנה פת והרי הטחינה אסור ביו"ט ונראה בעיני שמשלחים שעורי' הראויי' לבהמה שמותר לטרוח בשביל בהמה כמבואר בקונטרס הראיות:

כ' הרא"ש ז"ל מדהביא רב אלפס ברייתא זו משמע דפסק הלכה כר"ש ולא ידענא טעמא מאי ובעל העיטור ז"ל כתב דטעמא דתנא קמא כדגרסינן בירושל' אתיא דר"ש בשיטת רבי עקיבא כמה דדריש ר' עקיבא לכל נפש אף אוכל נפש בהמה בכלל וכן סבר רבי שמעון אף נפש בהמה בכלל ותנא קמא דאסר סבירא ליה כר' יוסי הגלילי ונראה לי דגמרא דידן פליגי אירושלמי דטעמא דרבי שמעון מפרש בגמ' משום דחזיא למיעבד מינייהו מאכל אדם וגם לישנא דמתניתין משמע דלא כירושלמי דמשמע דרבנן אסרי תבואה לפי שאינן ראויות למאכל אדם כקטניות והרמב"ם ז"ל פסק כתנא קמא וכן עיקר:

לשון ריא"ז שלשה חלוקין הן בכלאים בגדים רכים שראוי לו להתכסות בהן אסור לו לאדם להציען תחתיו ואפילו היו עשר מצעות זו ע"ג זו וכלאים תחתיהן אסור לו לשכב עליהן גזרה שמא יעלה עליו והתורה אמרה ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך ואם אין ראוי להתכסות בהן כגון הכרים והכסתות אם היה מציען תחתיו ואין בשרו נוגע בהן מותר כמו שמבואר במסכת כלאים ואם היו קשין שאין ראוי להתחמם אע"פ שבשרו נוגע בהם מותר לפיכך הערולדין שמשימים כמין לבד קשה תחת פרסות הרגל אין בהם משום כלאים ולא התירו הקשין אלא להציען תחתיו אבל להתכסות בהן אסור שנאמר ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך שהרי בגדי כהונה קשין שהיה חוטן כפול לכ"ד חוטין ולא הותרו לכהני' אלא בשעת עבודה אבל שלא בשעת עבודה אסורין ללובשן כמו שמבואר בפ' ראשון של ערכין אבל מקפלין אותן ומשימין אותם תחת ראשיהם כשהיו ישנים כמו שמבואר במס' תמיד וכן ביאר מז"ה: לבדין הקשין מותרים אפילו בלבישה כיון שאפי' לבישת הרכים אינו אלא מדרבנן: