שלטי הגיבורים על בבא מציעא סא.

מהא מימרא דהכא דדרשינן לשון הדיוט משמע דאזלינן בתר לשון הכתוב בשטר לכל מוציא השטר זה וגם על מה שנהגו לכתוב בשטרות קנס חיוב כפלההוצאות. תשובה. כך נהגו פה שצריך הרשאה אע"פ שכתוב בשטר כל מי שמוציאו אם לא שכתוב מפורש בה אף בלא הרשאה וכל דבר שנהגו במדינה לכתוב הן נאמנות הן כתיבה בשוקא הן בשאר טופסי דשטרי שכבר נהגו הסופרים לכתוב כל מי שמקנה בסודר לכתוב שטר דעתו שיכתבוהו כמנהג המדינה וא"צ לפרש שיכתבו כל לישני שפירי דאית בה ואם היה בא לידי מעשה לגבות ההוצאה לא הייתי פוסק לגבותה אם לא נעשה הקנין בב"ד ובלא אסמכתא: ששאלת מלוה שירד מעצמו לנכסי לוה בלא שומת ב"ד ומכר מנכסיו עד כדי חובו מחמת שרגילים לכתוב בשטרי חובות שיש רשות למלוה למכור כל מה שימצא ללוה מנכסיו בין בפניו בין שלא בפניו שלא ברשות ב"ד ובלא שומא והכרזה בין בשוויה בין בפחות: תשובה. אמת הוא כי כל מה שנהגו הסופרים לכתוב בשטרות שיש לנהוג על פי מה שנהגו לכתוב ומיהו בנדון זה נ"ל דלאו כל כמיניה דמלוה לירד לנכסי לוה אלא בכח ב"ד. וכיוצא בזה דנתי כבר בכאן על מה שנוהגים לכתוב בשטרות בין בדיני ישראל בין בדיני עכו"ם ואמרתי חלילה וחס שיהיה רשות למלוה לתבוע הלוה בדיני עכו"ם דאפילו אם המלוה והלוה עומדים בפנינו ואמר הלוה למלוה אם תרצה תתבעני בפני דייני עכו"ם מחינן למלוה ואמרינן ליה שלא יתבענו אלא בדייני ישראל ואי לא ציית שמותי היו משמתי ליה והא דכתבינן בין בדיני עכו"ם יש לפרשו שלא לעקור דברי תורה כגון אי גברא אלמא הוא ואין כח בדייני ישראל לכופו אז יש לו רשות להביא אותו בדייני עכו"ם שלא יפסיד ממונו וכן בנדון זה אע"פ שכותבין בשטרות שיש רשות למלוה שירד לנכסי לוה מ"מ אין לעבור על דברי תורה דתנן המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בב"ד: ויש לפרש מה שנהגו לכתוב שיוכל המלוה לירד לנכסי לוה כגון שלא מצא המלוה דיין שרוצה למשכנו אז יש לו רשות לעשות דין לעצמו וכן חקרתי שנוהגים בשני דברים הללו פה בטוליטל"א ועוד רגילים לכתוב לכל מוציא שטר זה אעפ"כ נוהגים לכתוב הרשאה אלמא לא נהיגי לדון כלשון הכתוב בשטרות כ"ש בדברים הללו שיש עבירה בדבר ויש לפרש הלשון בענין שלא יהא בו עבירה: