שלטי הגיבורים על בבא מציעא סב.

כתב הריב"ן שמותר לתת עסקא למחצית שכר ולהתנות שיהא כל אחריות נכסים על המקבל רק שיהא אחריות הזול על הנותן ור"י אוסר אם לא שיהיה אחריות האונסין גם על הנותן כתבו התוס' מותר לתת עסקא למחצית שכר ולהתנות שלא יתעסק רק בדבר פלוני ואם ישנה שיהא כל האחריות על המקבל וכן כל תנאי שירצה כגון שיתנה שלא ישמור הכספי' אלא תחת הקרקע ואם שנה והפסיד כל ההפסד למקבל ואם הרויח הוא לאמצע אע"פ שעתה הוא קרוב לשכר ורחוק להפסד לא חשיב רבית כיון שאם לא שינה היה קרוב לשכר ולהפסד: כתב ה"ר ישעיה שלא התירו אלא עסקא למחצית בלא קציצה אבל אם קצץ בדבר ידוע אפי' כל האחריות על הנותן אסור משום דמחזי כמלוי ברבית ואתי לאחלופי ברבית גמורה וכל דבר שנותנים בתורת עסקא שמין אותו כפי המנהג בענין שלא יהא בו שום הפסד למקבל שאם לא כן יהיה רבית: כתב המרדכי פרק החובל מעשה בראובן שהלוה י' ליטרין לשמעון לזמן קצוב ואחר הזמן אמר ראובן לשמעון אותם י' ליטרים שאתה חייב לי יהא לך למחצית שכר (ובכך) [וכבר] נתעסק שמעון בהם ונאנסו והמתעסק פטור מהאונסין והשיב ר"י דאעפ"כ שמעון חייב באונסין כאשר בתחלה כי אין המעשה משתנה בחליפות דברים וכיון דמתחלה בתורת הלואה קאי ולא נשתנה לעסקא אע"פ שא"ל ראובן שיתעסק בהן והביא ראיות נכונות ודבר זה כלל גדול בדין: מיהו אם כשאמר לו ראובן לשמעון להתעסק בהן כתב לו שהוא פוטרו מחיוב אונסין שהיה לו עליו כשהיו בידו בתורת הלואה אז אם נאנסו פטור שמעון דהכי מוכח התם להדיא והכי מוכח מהלכה דגזל הגר וזקף עליו במלוה דאיתא פרק הגוזל קמא דף ק"ח: דין מלוה את חבירו למחצית שכר ומת המתעסק איכא פלוגתא המרדכי שם כתב בשם מהר"ם ז"ל דהמלוה חבירו למחצית שכר לזמן קצוב ועדיין לא הגיע הזמן ומת המתעסק הלוה אין המלוה יכול להוציא העיסקא מיד האלמנה והיתומים וישאו ויתנו ביניהם למחצית שכר כל ימי משך זמן העיסקא ומיי' פ"ה מהל' שותפין וסמ"ג עשין פ"ב וטוח"מ סימן קע"ז בשם אביו פסקו דכשמת המקבל עיסקא נתבטל העיסקא וכן נראה דפליגי בשותפים אם נתבטל השותפות במיתת אחד מהשותפים או לא ודוקא בעיסקא ושותפות הוא דשייך פלוגתא דאיכא למימר דלמא אין היורשין יודעין להתעסק כמו המת אבל במלוה מעות לחבירו בלי שום עסק כלל ודאי דלא מצי מלוה להוציא מיד היורשים עד זמן הקצוב להם. והר"מ מריגנשפור"ק היה מספקא ליה דדלמא גבי עיסקא הדין עם מיי' דיכול לטעון הם אינם יודעים להשתדל כמו אביהם וריב"א מסופק דדלמא דוקא היכא דהיורשים הם רבים הוא דמצי לבטל העיסקא ורבינו יעב"ץ כתב דחד לא מצי מסלק ליה: המושיב חבירו בחנות להתעסק ויחלקו הריוח לא יהיה לוקח ומוכר דברים אחרים ממעותיו ואם לקח ומכר השכר לאמצע פי' אם לקח ומכר ממעות של עצמו חצי הריוח לבעל החנות: הנותן מעות לחבירו להתעסק אף על פי שהחצי יש לו דין מלוה אינו יכול להוציאם לצרכו ולהתעסק בחציו לבד לצורך חבירו אלא צריך להתעסק בכולו ומיי' כתב שאינו יכול לומר אתעסק בחצי שלי ואניח החצי של הפקדון ולא נהירא לטור דדבר פשוט הוא זה ואם מת ויש עדים שמעות או מטלטלים אלו הן מזה העסק נוטלו בעל הממון בלא שבועה ואין בע"ח ולא האשה נוטלין מהם כלום אא"כ היה בהם ריוח הרי חלק הריוח של המת של יורשים ונוטלין מאותו חלק בע"ח והאשה: כתב במיי' נתן המתעסק מתנה מהמטלטלים של העסק או מהמעות לאחרים והביא בעל ממון ראיה ברורה שהן מזה העסק מוציא מידם אפילו שנה אותם מקבל מתנה ומכרם או נתנם לאחרים או הפסיד חייב לשלם והכל בראיה ברורה:

אע"ג דטוענים ליורש וללוקח הרא"ש פרק הגוזל בתרא כתב דאיכא מילתא דהוה מצי למטען אבוהון ואנן לא טענינן להו היכא דההיא מלתא לא שכיח כגון גזלן שמת וליכא עדים שמעידים על הגזלה אין טוענין לבניו שמא הגזלן לקח הגזלה ממך דאינו מצוי שהגזלן יקנה גזילה מן הנגזל ונהי דאביהן היה נאמן לומר לקחתי ממך במגו דלא גזלתיך דמ"מ מילתא דלא שכיחי לא טענינן להו ליתמי וכן כל כיוצא בזה אבל טענה דהיא מילתא דשכיחא טענינן להו ליתמי כל מאי דמצי למטען אבוהון וכן כתב הר"ן בשם הר"ז ז"ל שלא אמרו טוענין ליתמי אלא בדבר שהוא קרוב אל הדעת ולא רחוק מן הדעת ובשם הרמב"ן כתב הר"ן ז"ל דטענינן ליתמי כל מאי דמצי למטען אבוהון אפילו דבר שרחוק מדעת ולא שכיחא: