שלטי הגיבורים על בבא מציעא נא.

כל הגאונים פסקו שהמלוה על המשכון ש"ש הוא וחייב בגניבה ואבידה ופטור מן האונסין וכן פסק ר"י וכ"כ מיי' ופסקו גם כן דליתא לדשמואל דאמר האי מאן דאוזיף לחבריה אלפא זוזי ואנח ליה קתא דמגלא עליה אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי וכו' אלא לא הפסיד אלא כנגד משכונו וכנגד משכונו מיהא הפסיד ל"ש משכנו שלא בשעת הלואתו ל"ש משכנו בשעת הלואתו בין הלוהופירות בין הלוהו מעות ולשיטתם הוה פסקא הכי שאם נגנב או אבד המשכון והיה כנגד דמי החוב אין על חבירו כלום ואם החוב יתר על המשכון משלם הלוה היתרון ואין חילוק בהם אם פירש המלוה שאינו מקבל משכון אלא בכדי שויו בין אם קבלו סתם ואם דמי המשכון יתירים על החוב נותן המלוה ללוה היתרון ואם נאבד המשכון באונס פטור המלוה וגובה כל תובו אבל ר"י ז"ל פסק שהמלוה על המשכון ש"ח הוא ואעפ"כ כנגד דמי החוב הוי כאילו פירש שמקבלו בתורת ש"ש ואיתא לדשמואל ולפי זה הוה פסקא הכי אם המשכונות כנגד החוב ונגנב או נאבד יצא זה בזה ואין לאחד על חבירו כלום ל"ש משכנו בשעת הלואתו ל"ש שלא בשעת הלואתו בין הלוהו פירות בין הלוהו מעות ואם החוב הוא יותר על המשכון הלוה הוא נותן למלוה דמי היתרון במה דברים אמורים שהלוהו סתם אבל אם פירש לא מיבעיא אם אמר בהדיא אם יפסיד המשכון שיפסיד כל חובו דפשיטא שאינו משלם לו היתרון אלא [אפי' לא אמר אלא] (אע"פ שאינו שוה) כנגד כל החוב קבלתיו אפי' הלוהו על קתא אלף זוז אם אבד המשכון אבד כל החוב וכן אם הלוהו על שני קתות אלף זוז ואבד הקתא או המשכון הפסיד חצי החוב אבד השני הפסיד חצי האחר ואם דמי המשכון יתירים על החוב אין המלוה נותן ללוה היתרון ואם נאבד באונס ישבע המלוה כדין השומרים וגובה כל חובו ולזה הסכים הרא"ש ז"ל: