שלטי הגיבורים על בבא מציעא נ

הרמ"ה כתב בהשאילני ואשאילך ושמור לי ואשמור לך או השאילני ואשמור לך דהוי שמירה והשאלה בבעלים אא"כ אמר השאילני ואשאילך למחר אבל רש"י פירש שאינו שמירה בבעלים שאין כאן בעלים של כלים במלאכתו של שומר ואפשר שדעת הרמ"ה ז"ל כשמשאיל וגם שאל ממנו כליו הרי עמו במלאכתו לשמור לו כליו השאול בידו וזה ניחא בהשאילני ואשאילך אבל שמור לי ואשאילך אין המפקיד שהוא המשאיל עם הנפקד שהוא השואל אלא כליו שאול לו ואין זה נקרא בעליו עמו והשאילני ואשמור לך אין המשאיל עם השואל כלל אלא הוא ולא כליו: שאלה להרא"ש ששאלת שנים שהלכו בדרך ואחד אמר לחבירו השאלני גלימא שלך שהיא קלה וטול אתה שלי שהיא כבדה שאתה חזק ממני ובאו לסטים ונטלו האחד מה יהיה הדין. תשובה היינו עובדא דחד אריך וחד גוץ וחד רכוב אגמלא כו' ושאלה בבעלים הוא כדתניא שמור לי ואשמור לך השאילני ואשאילך כולן נעשו שומרי שכר זה לזה ופריך ואמאי שמירה בבעלים היא אמר רב פפא דא"ל שמור לי היום ואשמור לך למחר והא עובדא הוי השאילני ואשאילך בבת אחת הלכך הנשארת היא של בעלים הראשונים ע"כ וזהו כדברי הרמ"ה: לדברי מיי' בפי' המשניות פרק מרובה מוכח דד' שומרים אינן קונין אותו הדבר הניתן להם לשמור לענין שיהיו חייבין בשמירתו ויתחייב כל אחד מהם בדין המיוחד לו ושלא יוכל שום אחד לחזור בהן אם לא קנו אותן המטלטלים באחד מהדרכים שנקנים בהן המטלטלים במקח וממכר והיינו דאמר שם כשם שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים וכן פסק בפ"ב מהל' שכירות ופ"ק מהל' שאלה ופקדון וא"ת והלא מיי' ס"ל פ"ז מהל' נ"מ דבעל הבית שקבל עליו שמירת הבהמה חייב בניזק' דמשמע דמיד כשקבל עליו לשמור נעשה שומר והכא פסק דאינו נעשה שומר עד שימשוך וכ"כ הטור ח"מ סי' רצ"א בשם מיי' נראה דצריך לפרש דהיינו טעמא דהתם מיחייב בעל הבית מיד כשקבל לשמור משום שהבהמה היא ברשותו כמו שכתב מיי' פ"ג מהל' מכירה על דרך שתירץ הרשב"א והביא דבריו מ"מ פ"ב מהל' שכירות שכתב דהיינו טעמא דלמיי' כשאמר הנח לפני ה"ז ש"ח אע"פ שלא משך משום דמיירי שהניח לפניו בסימטא ובתוך ד' אמותיו ולפי זה לדברי מיי' כשקבל עליו לשמור במקום שהוא רשותו חשיב כאילו משך ובאמת כי אע"פ שהטור חו"מ סי' רצ"א כתב בשם מיי' דאינו חייב עד שימשוך במקום שמשיכה קונה לא מצאתיהו למיי' בשום מקום רק שכתב בסתם כדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים וכן נראה דעת הרי"ף להדיא וטור ח"מ סי' רצ"א כתב בשם ר"י והרא"ש כתב דשומרים מיד כשקבלו עליהן לשמור או שאמר הנח לפני ונסתלקו הבעלים משמירתו חייב השומר עליו אם פשע אע"פ שלא משך וכן פסק הטור ח"מ סי' רצ"א וסי' שמ"א וצ"ע על דברי הרא"ש כי בפ' מרובה פסק וז"ל ומשעת משיכה נתחייבו כל אחד בדינו ש"ח בפשיעה ש"ש בגניבה ואבידה ושואל באונסין וכן אין המשאיל והמשכיר יכולין לחזור בהם משעת משיכה עכ"ל משמע מדבריו כאן כדברי מיי' דאינו חייב באונסין עד שימשוך אלא י"ל דה"ק הרא"ש דמשעת משיכה חייב באונסין וה"ה נמי משעה שקבל עליו לשמור וצ"ע ודברי רש"י וסמ"ג עשין פ"ט מסכימים לדעת מיי' וכתוב שם בהגהת הרא"ש וז"ל ואדם המשאיל את עצמו לדבר האבד משאמר הריני שאול לך לכך וכך זמן תו לא מצי הדר ביה ואם אינו דבר האבד לא גרע מפועל שיכול לחזור בו בדבר שאינו אבד ודוקא שאמר בזה הלשון הריני שאול לך אבל אם אמר הריני מקבל עלי לעשות לך כך וכך [לא] ורפיא בידי ע"כ: