שלטי הגיבורים על בבא מציעא כד.

וכתב מ"מ פ"ה מהל' שאלה ופקדון דתרתי בעינן שיהיו העניים אנשים ידועים ושיהיה חלק כל א' ידוע וכתב המרדכי שם דאפי' אין זה הארנקי מיקץ קיץ לעניים מ"מ אם אמר הגבאי לשומר שמור לי לצרכי ארנקי של צדקה ואם תפשע תתחייב לי חייב ואינו יכול לפטור עצמו אלא משלם לגבאי והגבאי אינו יכול להחזיקם לעצמו ולומר כיון דמן הדין היה השומר פטור לולי שכך התניתי עמו אני זכיתי בהן אלא יש לו לגבאי להחזיר לעניים כי למה יעשה סחורה במעות של צדקה ואין לו לגבאי להרויח בדבר ונ"ל דהא דאמר דכי לא קיץ דפטור השומר דוקא שהפקידו אצלו עתה ארנקי של צדקה אבל ראובן שהפקיד ביד שמעון מעות ואח"כ בעוד שהן פקדון נדר אותם לעניים אז אם פשע בהן שמעון חייב דהא מתחלה בתורת שמירה אתו לידיה ואין המעשה משפנה בחילוף הדברים כמו שכתבנו בסמוך לעיל ועיין לעיל דין שומר שבאו עליו אנסים ולקחו מידו מעות פדיון שבוים:

בדין אפוטרופסין שפשעו בנכסי יתומים איכא פלוגתא כתבו שם התוס' בשם הר"ר חיים דאפוטרופסין לא משלמי אפילו פשעו בשל יתומים והא דאמר בהניזקין דאפוטרופסין נשבעין היינו דלא עכבו כלום משלהם אבל אין נשבעין שלא פשעו דאפילו פשעו פטורין בין שכל נכסי היתומים נתונים ביד האפוטרופוס שהאמינוהו עליהם בין שאין הנכסים ביד האפוטרופוס אלא שהוא כמו שומר על קצת נכסיו מפני תקון העולם כגון האפוטרופוס שעושין לשור היתומים שמזיק בכל ענין פטור על הפשיעה משבועה ומתשלומין והר"ר שלמה בחור בר יוסף דקדק דאפוטרופסין חייבין בפשיעה תשלומין ושבועה ור"י כתב דאפוטרופוס שנמנה בשביל היתומים לפקח על עסקיהם ומוסרין כל נכסיהם בידו ומאמינין אותו על הכל בין מנהו אבי היתומים אם פשע משלם מה שפשע וליכא למימר דאי מחייבת ליה על הפשיעה ממנע ולא הוי דקי' לן בגויה דאפוטרופוס דבגין דמתקריא נאמן לא ימנע מלהיות אף אם יהיה זקוק לפרוע משלו אם יפשע ובין לרבנן בין לאבא שאול דפליגי בהניזקין על שבועת האפוטרופוס מ"מ בין למר ובין למר אפי' תימא שיהיה נמנע מפני השבועה לא יהיה נמנע בשביל התשלומין דאדם מבריח עצמו מפני השבוע' ואין אדם מבריח עצמו מן התשלומין הלכך אם יש עדים או שאם יודע בעצמו שפשע לא ימנע אם מזקיקין אותו לשלם מלהיות אפוטרופוס בשביל כך אבל אפוטרופוס שאין ממנין אותו בשביל היתומים כגון אפוטרופוס שמעמידין לשור לשלם נזקיו דטוב היה להם ליתומים שלא יהיה להם אפוטרופוס אלא בשביל תקנת העולם שלא ירבו להזיק ממנין אותו אפוטרופוס כדי שישמור השור שלא יגח אז ודאי אם פשע אינו משלם כלום דאי אמרת משלם ממנע ולא עביד כיון שאין נחשב לנאמן בשביל מנוי זה דהרי אינו אלא כשומר בעלמא שלא יזיק השור לעולם ומה הנאה אית ליה בהאי מנוי וכן כל כיוצא בזה וכן פסק שם הרא"ש וכתבו התוס' דלמ"ד אין משביעין האפוטרופוס כלומר הכוונה לומר דאין נשבעין שלא עכבו משל היתומים כלום ואפי' נאבד דבר משל היתומים לא ישבעו שלא פשעו שאם כן יהיו נמנעין ולקמן נדבר בזה באורך בס"ד: