שלטי הגיבורים על בבא מציעא כג:

שומר שגנב מרשותו ובעי למיפטר נפשיה בטענת גניבה ואבידה ואח"כ החזיר ברשותו איכא פלוגתא הרי"ף ומיי' פ"ד מהל' גניבה והרא"ש וטור חו"מ סימן שנ"ה פסקו דשומר הגונב מרשותו כגון שגנב טלה מעדר שהופקד וסלע מכיס שהופקד אצלו והחזיר הסלע למקומו וטלה לעדרו הרי זה חייב באחריותו עד שיודיע לבעלים שהרי כלתה שמירתו וכאילו לא החזיר כלום עד שיודיע לבעלים ומה שיש להקשות עליהם [נראה] דס"ל דגבי סלע דשלא לדעת [צריך דעת] ואינהו גופייהו דשלא לדעת לא צריך דעת ולי תימה למה לא מהמנינן ליה תו להאי שומר הא כיון שהחזיר זה סימן שעשה תשובה וחוזר לכשרותו וסמ"ג עשין ע"א הביא הכל וכתב דר"י פוסק כר' ישמעאל דלא כלתה לו שמירתו וחשיב שפיר חזרה אפילו לא הודיע לבעלים וכן כתבו הגהות מיי' פ"ד מהלכות גניבה מיהו נראה דלכ"ע אדם הנפקד אם שאל חפץ מן הפקדון שבידו ולאחר זמן החזירו למקום שהיה מונח יחזור חזקת פקדון ואין עליו דין שואל אלא שומר בעלמא דדעת שומר חשיב כדעת בעלים ואפי' ר"ע דאמר כלתה לו שמירתו ה"מ גונב דמעתה שגנב לא מהימנינן ליה אבל שואל מהמנינן ליה ולא כלתה שמירתו כמו שכתב המרדכי שם והגהות מיי' פ"ד מהלכות גניבה ודברים אלו מסייעין לפי' שעשינו בסמוך כדי שלא תקשי על הרי"ף ז"ל דודאי הכי הוא דבשעה שנוטל חשיב נוטל מדעת בעלים דאלת"ה תקשי הכי על המרדכי היכי קא פסיק ותני דשומר ששואל הספר שבידו בפקדון דחשיב בההיא שעתא שואל ולא גוזל והא קי"ל דשואל שלא מדעת בעלים גזלן הוי אלא על כרחיך צ"ל דאין זה חשיב שלא מדעת דכיון דאיהו גופיה במקום בעלים קאי חשיב שואל לדעת ה"נ תפוס דברי ר"ע לדעת הרי"ף ותאמר דהיינו טעמא דשומר שגנב מרשותו סלע צריך בחזרה דעת בעלים משום דחשיב גונב לדעת שכתבנו בסמוך בס"ד כד"ן:

לפי דברי מיי' פ"ק מהלכות גניבה ושאלה ופקדון וטוח"מ סי' שמט משמע דפקדונות וגניבות וחבלות דין אחד להן דבכולהו קטן פטור לגמרי אף לאחר שיגדיל כל עוד שאין הקרן בעין והאשה פטורה עד שיושבת תחת בעלה אם אין בעין וכותבין עליה פסק דין לשלם אם תתאלמן או תתגרש אם הודית בכך והעבד פטור וגם בעליו דאין הרב חייב בשום היזק בעבור עבדו אם אין הקרן בעין ולכשישתחרר חייב לשלם אם הודה בכך וה"נ ס"ל גבי פקדונות דהנותן פקדון לאשה ולפי מה שכתב המרדכי בשם רבינו ברוך ממגנצא חייבת האשה לשלם אפי' כשיושבת תחת בעלה דהא לא קתני פגיעתן רעה הן שגזלו וכו' אלא קתני פגיעתן רעה הן שחבלו משמע אבל גזלו ידו כידם חייבין לשלם בכל ענין אם יש עדים בדבר ואי ליכא עדים נשבעת אם היא כופרת וכתב ראב"ן דכיון שהנשים רגילות לישא וליתן בזמן הזה הרי הן כאילו מינום בעליהם שלוחים ואם יש עדים חייב הבעל לשלם מפני תקנת השוק שישאו ויתנו עמהם ואם אין עדים נשבעת וראבי"ה פסק דהמלוה או המפקיד פקדון לאשה בזמן הזה שהם נושאות ונותנות בתוך הבית אם השליכתו לאש או פשעה בו הבעל פטור אבל טענה אכלתיו או הוצאתיו בצרכי הבית הבעל משלם מדידיה ואם כפרה חייבת לישבע והכי איתא בהגהות מיי' פ"ד מהלכות חובל ומזיק והמרדכי ג"כ בשם ר"ג כתב דאין משביעין א"א על פקדון ואינה משלמת אא"כ יש לה נכסים שאין לבעלה רשות בהם אבל כותבין עליה פסק דין לכשתתאלמן או תתגרש תשלם ומהר"ם ס"ל דאין משביעין א"א על פקדונות ואזיל לשיטתו דס"ל דאינה משלמת הפקדון שיושבת תחת בעלה כמו שהאריך בזה המרדכי בשמו ומכל מקום כתוב בהגהות מרדכי דרבינו עזריאל פסק דנהי דאין משביעין א"א מכל מקום מחרימין סתם על כל היודע מכל התביעות שתובעין לה והאשה שיש לה בעל צריכה להודות בכח החרם סתם ואם הוא פקדון שהופקד בידה היא צריכה להחזיר ומכאן ראיה דבעלי הדבר צריכין להודות בכח החרם סתם: ובאשר"י שם פ' החובל יש הגהת א"ז שכתב שקטן שחבל באחרים חייב לשלם כשיגדיל והביא ראיה מדברי רש"י פרק הגוזל קמא שכתב דכפייה רפרם לרב אשי ששרף שטר חבירו בילדותו ואגבי מיניה גוביינא מעלייתא אלמא דס"ל דהחובל ומזיק בידים כשהוא קטן צריך לשלם לכשיגדיל ועוד הביא ראיה כיון דמצינו דשור של קטן שהזיק משלמין היתומים לכי גדלי כ"ש היכא דאינהו גופייהו קמזקי ומיי' פ"ד מהל' חובל ומזיק וסמ"ג עשין ע' והרא"ש שם וטור חו"מ סימן צו וסימן תכ"ד כתבו שאפי' נשתפה השוטה ונתפקח החרש והגדיל הקטן אין חייבין לשלם ואפילו שהקטן מודה אפילו שיש לו מה לשלם ואפילו לאחר שיגדיל בכל ענין וכן השוטה וכן החרש וצ"ע קצת על דברי הרא"ש דפרק שור שנגח ד' וה' כ' דשור היתומים שהועד משלמין הנזק ואף על פי דאין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ רבית אוכלת בהן הכא נזקקין משום דניזקין שאני ולטובת העולם שלא ירבו להזיק נזקקין לנכסיהם אפילו כשהן קטנים אלמא דחייש לנזקין משום ישוב העולם והכא כשהזיקו אינהו למה לא ישלמו לפחות לכשיגדילו היה לן למיכתב עליהן שטר תוב עתה כדי שלא יהיו רגילין בכך וישלמו לכשיגדילו וה"נ צ"ע על מיי' דפ"ו מהל' נ"מ כתב דמשלמין הקטנים היזק שעשה ממונן לכשיגדילו והכא בפ"ד מהלכות חובל ומזיק כתב דפטורין לכשיגדילו וע"ש לעיל בנ"י: