שלטי הגיבורים על בבא קמא ד

לדברי רש"י פשוט הוא שלעולם אינו יכול הגזלן לתת לנגזל השברים בשום ענין אלא צריך שיתן לו כלי שלם או מעות כלי שלם דמה לי הן מה לי דמיהן באותן דמים יוכל לקנות חפץ כאותו שגזל זה ממנו אבל מידי אחריני חוץ מכלי שלם או דמים אינו יכול לשלם לו אם אין הנגזל חפץ בו ולא מיבעיא שאינו יכול לומר קח שברי כליך כמו שהיה שוה בשעת שבירה ואני אשלם לך עליו מה שנפחת בשביל שבירתו אלא אפי' רוצה לתת לו כשעת העמדה בדין ולקבל הפחת שהיה בזה משעת שבירה עד שעת העמדה בדין אפ"ה מצי נגזל לעכב וכן כל דבר שצריך למכור כדי לקנות החפץ כאותו חפץ שגזל ממנו יכול הנגזל לעכב עליו שלא יתננו לו. וכשיטה זו כתבו התוס' ומיי' פ"ק מהל' גניבה ופ"ב מהל' גזילה והרא"ש וטור ח"מ סי' שס"ב אבל רשב"ם והביא דבריו המרדכי והגהות מיי' וסמ"ג עשין ע' והרמ"ה והביא דבריו הר"ן כולם שוין דאם הגזלן רוצה לשלם לו מעות אז יחזיק השברים לעצמו וישלם לו דמי כלי שלם או אם יש לו מעות אליבא דמ"ד דכשיש לו מעות לא מצי לסלוקי במידי אחריני כמו שכתבתי בהלכות נזיקין בספר המחלוקת בס"ד אז ודאי יחזיק השברים לעצמו וישלם לנגזל דמי כלי שלם אבל אם אין לו מעות או שלא נתרצה לפרוע לו מעות אז הרשות בידו ויכול ליתן לו אפי' סובין או כל מאי דבעי ואם רוצה הגזלן לתת לנגזל השברים בשומא דהשתא בשעת גוביינא שמקבל עליו מה שפחתו משעת שבירה עד שעת גוביינא ושמין לו כשומא דהשתא אז צריך שהנגזל יקבלם לחשבון טוב ועליהם ישלים מעות או מטלטלין אחרים כדי סך כלי שלם. ואם הגזלן והגנב לא קנאו לכלי זה ששיברו ע"י שינוי קנין שלם איכא פלוגתא אי שמין לנגזל השברים ואם מקבל הנגזל הפחת שפיחת משעת מיתה ושבירה עד שעת העמדה בדין אי לא ומדברי מיי' פ"ק מהל' גניבה ופ"ב מהל' גזילה משמע להדיא דאפי' לא קנאם הגזלן ע"י שינוי גמור מ"מ אין שמין לו בניזקין שהרי כתב שם מיי' דבין שיבר כלי זה הגזלן בין נשבר מעצמו אם רצה הנגזל ליטול הכלי שבור נוטלו ומשלם הגזלן הפחת וקאמר עליו המ"מ והיאך יכול הנגזל להכריח הגזלן שיתן לו השברים מאחר שקנאם ע"י שינוי אלא מחוורתא דמיירי שלא קנאם בשינוי גמור וכגון דעדיין שמם הראשון עליהם דבשבירה בלחוד לא קני א"כ אפי' לא קנאם הגזלן לגמרי אין שמין לו כמו לניזקין. וגם אם נשבר מאיליו אינו יכול לומר טול מה שלפניך אע"פ שלא קנאו בשינוי דהא מיי' מיירי אפי' היכא שנשבר הכלי מאיליו כמו שכתב להדיא. וכן נראה דעת טוח"מ סי' שס"ב שהביא לשון מיי' כצורתו וכן נראה שהוא דעת התוס' דקאמר דהיינו טעמא דאין שמין לגזלן ולגנב אלא צריך לשלם דמים משום דגנב וגזלן קנו מיד כשהוציאוהו מרשות בעלים כלומר דאע"פ שלא קנאום בשינוי גמור כי שינוי רשות בלבד אינו שינוי שיקנה בו הגזלן לגמרי מ"מ חשיב שלו ומש"ה משלם דמים. ומיהו כיון שלא קנה קנין גמור אי בעי הנגזל יכול לומר שהוא חפץ בשברים שביד הגזלן ולא מצי הגזלן לעכב. כד"ן.