שלטי הגיבורים על בבא קמא כד:

יצאה וחזרה אם לא ידעו הבעלים ביציאתה פטורין עליה אע"פ שהזיקה בחזרתה ואסידעו הבעלים ביציאתה ואע"פ שחזרה שם שלא מדעתן ששמרה הבעל ונעל בפניה דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה ויצאה וחזרה שם והזיקה משלם מה שהזיקה הואיל והורגלה לשם יש לו לשומרה שמירה מעולה שלא תחזור עוד שם כמב"ה בראיה ז':

לדברי מיי' פ"ג מהל' נ"מ משמע שאם לאחר שיצתה מן הגינה בפעם ראשונה נעל בפניה כראוי ויצאת פעם אתרת לגינה והוא לא ידע פטור השומר דאע"פ שהיה שם פעם אחת בגינה אינו צריך לעולם לאוחזה ולסוגרה בדלת שיכול לעמוד בפני כל רוח אלא שאם החזירה דרך שם צריך לאוחזה כדי שלא תפיל עצמה שם מכיון שהיא למודה לצאת שם וכ"כ שם מ"מ בשם הרשב"א ז"ל אבל הראב"ד ז"ל כתב דלא סגי ליה בנעילת דלת כראוי עד שיסגור בפניה בדלת שיכול לעמוד בפני כל רוח וכן משמע לשון רש"י ז"ל וטור ח"מ סי' שצ"ד:

איכא פלוגתא אי מנכין למזיק עוד מה שמרויח ניזק שלא יכחיש שדהו או לא. הרא"ש ז"ל כתב דלאתר ששמין הנזק שעשה בששים כמו שביארנו בהל' הפשוטים עדיין פוחתים מזה ששמין כמה הרויח הניזק שלא הוכחש שדהו במה שלא נשארו בו הפירות עד שנגמרו כי כל כמה שעומדין הפירות על האילן כך מכחישין אותו שתמיד יונקין לחלוח הגפן הלכך כל כמה שממהר לקיטתן הוה שבח דאילן ודשדה הלכך זה שהזיק פירות אלו שהיו צריכין לקרקע עדיין נמצא שהשביח השדה שאילו היו עומדים שם עד שלא היו צריכין לקרקע היו מכחישין השדה והאילן ומנכין ממנו זה השבא והרמ"ה ז"ל פסק דאין מנכין לו כלל מזה והביא הרא"ש ז"ל ראיותיו. גם מיי' ושאר פוסקים לא הזכירו כלל מזה נראה דסבירא להו כדברי הרמ"ה ז"ל ולפי סברת הרא"ש ז"ל גבי תשלומין דמי וולדות דיהיב לבעל במי שנגף אשה ויצאו ילדיה מנכין לו שכר חיה דהיינו מה שהבעל עתיד ליתן בשכר המיילדת דהשתא לא צריך תו למיהב שכר חיה או דמי מזונות שהיה צריך להוסיף על מזונות אשתו בימי קשוייה והשתא אין קישוי ולא ראיתי לשום פוסק שהזכיר דבר זה ומן התימה על הטור כיון דבסי' שצ"ד פסק כדעת אביו בניכוי כחש גופנא למה לא פסק ג"כ הכי בתשלומין דמי וולדות סי' תכ"ג: