שלטי הגיבורים על בבא קמא כד.

מיי' פ"ד מהל' נ"מ: מפרש להו הכי דפורץ גדר לפני בהמת חבירו ויצאת והזיקה אם היה גדר חזק ובריא חייב על נזקיה דכיון שאינו מתכוין אלא שתצא הבהמה ותזיק ויתחייבו הבעלים בנזקיה הוא חייב באותו נזק כיון שהיה הכותל בריא ששמרוהו בעלים כראוי אבל אם הכותל רעוע ועביד ליפול פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים שהרי גרם לבעלים לשלם הואיל והכותל רעוע ואם לא פרץ אפשר היה שלא תצא ולא תזיק אבל אכותל אפי' היה רעוע חייב אפי' בדיני אדם דהשובר כלי רעוע של חבירו חייב לשלם לו דמי כלי רעוע ואם נפרש לומר דכותל זה הרעוע היה עומד לסתירה בענין דמצוה קא עביד האי שהפילה א"כ גם פטור מדיני שמים וכשהכותל בריא פשיטא דחייב גם על שבירת הכותל אבל רש"י ותוס' שם פירשו דפורץ גדר לפני בהמת חבירו ויצאה והזיקה פטור על נזק הבהמה דלא מחייב בפריצת גדר בעלמא דאין זה אלא גרמא ומיהו אם היה הכותל בריא וחזק חייב על סתירת הכותל בדיני אדם ואם היה הכותל רעוע פטור מדיני אדם אכותל וה"ה על נזק הבהמה וחייב בדיני שמים על הכותל ועל הבהמה דאע"ג דלמיסתר קאי ומצוה קא עביד היינו דוקא כי ליכא בהמה לפניה אבל הכא דאיכא בהמה בפניה אפי' דהכותל רעוע לא איבעי ליה למיסתרי' דהוה ליה לאסוקי אדעתיה שהבהמה תצא והלכך חייב בדיני שמים ואין להוכיח מהאי פלוגתא דלמיי' כל כותל רעוע מצוה לסותרו ולסלק היזקו כל היכא שעומד לסתור ולתוס' אם יש בהמה או מידי דהיזק בפניה אין לסותרו דהא גם לדברי מיי' נראה דאין לסותרו אם יש למימר דאילו לא סתר לא הוה ההוא נזקא אלא שאינו חייב בד"ש על הכותל למיי' אם מצוה לסותרו והרא"ש והטור ח"מ סי' שצ"ו כתבו כדברי התוס' דחייב בדיני שמים כשהכותל רעוע בין על הבהמה בין על הכותל חייב בדין שמים אבהמה לפי שגרם לו הפסד בהמתו וגרמא בניזקין אסור וחייב נמי אכותל לפי שהיה ראוי לעמוד יום או יומים עד שימצא פועלים וצרכי בנין (ופוטר) [ופטור על] הבהמ' שזכרנו בין הזיקה בין הוזקה והרמ"ה ז"ל כ' כשהכותל בריא וחזק חייב על הפסד הבהמה (אם הוזקה אבל אם הזיקה) והראב"ד ז"ל כ' דאם הכישה והזמינה לנזק אחר שפרץ בפני' הכותל בריא חייב בניזקין שהיא עושה אבל לא הכישה ויצאת והזיקה פטור:

לשון ריא"ז היודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו הואיל ובכלל דיני הגרמות הוא יכול חבירו להשביעו שבועת היסת שלא כפר עדותו שהרי אם כפר חייב לשלם לו והרי תביעה זו כשאר תביעות של ממון כמב"ה בראיה ד':

מיי' פ"ד מהל' נ"מ כתב דמסר בהמתו לחש"ו אע"פ שהיה השור קשור הבעלים חייבין שכן דרך השור וכיוצא בו להתיר הקשר ולצאת ולהזיק וכן הוא דעת הרא"ש ז"ל והטור ח"מ סי' שצ"ו והראב"ד ז"ל כתב דאם הוא קשור פטורים הבעלים:

מיי' פ"ד מהל' נ"מ כתב דהראשון חייב לשלם לניזק שאומר לו הניזק למה לא שמרת אתה ומסרת לאחר שלם לי אתה ותעשה אתה דין עם השני והראב"ד ז"ל השיג עליו וכתב שהניזק יכול לעשות דין עם השני או עם איזה שירצה והאריך בזה והטור ח"מ סי' שצ"ו הביא דברי הראב"ד ולא השיב עליהם כאילו מסכים לדבריו:

לשון ריא"ז השומר אבידת חבירו הרי הוא כש"ח עליה ופטור מגנבה ואבידה אא"כ פשע בשמירתו ואם היו בעלי חיים הואיל ונאבדו מבעליהן ולמדו פשיעות חיצונות אע"פ שהוא כש"ח צריך לשומרו שמירה מעולה וחייב עליהן בגנבה ואבידה וכן ביאר מז"ה בפ' המכריע בערך ע"ה ויש שפוסקין שאף בשאר מטלטלין שומר אבידה הוא כש"ש וחייב עליהן בגנבה ואבידה וכן נ"ל עיקר כמבואר בקונטרס הראיות בפ' אלו מציאות בראיה י"ב:

רבינו ומיי' פ"ג מהל' נ"מ כתבו כשדחף צאן את חבירו ונפל לגינה לא הוי אונס רק הוי פושע דהיה לו להעבירם אחת אחת ולא היו דוחפין זה את זה הלכך משלם מה שהזיקה והרא"ש וטור ח"מ סי' שצ"ד כתבו בשם ר"י דדוקא לגבי ש"ש הוי פשיעה אבל לגבי ש"ח לא הוי פשיעה מה שלא העבירם אחת אחת וה"ה לגבי בעלי הבהמה גופייהו דלא הוי פשיעה מה שלא העבירו אחת אחת. וא"כ פטור הכא כשנפלה לגינה פי' דחיפת בהמה אחרת דשן ורגל בשמירה פחותה סגי ליה כש"ח ולא ישלם רק מה שנהנית ומש"ה אפי' היה זה רועה ששומר בהמות בשכר ודחף בהמה לחברתה ונפלה לגינה דאע"ג אם הוזקה היא בנפילתה יתחייב השומר שכר לשלם לבעלים דמי נזקה דהיה לו לשומרה שמירה יתירתא השתא שהזיקה לבעל הגינה פטור מלשלם מה שהזיקה לבעל הגינה דקי"ל כל השמרים כנסים תחת הבעלים וכי היכי דפטירי בעלים אם נפלה בדחיפה והזיקה דהא לאו פושעים נינהו כדאוקימנא הכי נמי פטור השומר אפי' הוא שומר שכר וכן פסק הרמ"ה ז"ל אבל הר"ן ז"ל כתב בשם הרמב"ן ז"ל