שלטי הגיבורים על בבא קמא כה.

איכא פלוגתא לדברי הרא"ש שם הוי שלא ברשות דידיה דשומר בסתמא דבעל השדה וכי היכא דהמכנים ברשות בעל השדה שלא קיבל עליו לשמור חייב בעל השדה אם אכלתן בהמתו ה"נ הכא בשומר אע"פ שהוא שלא ברשות אם אכלתן בהמתו של בעל השדה חייב וזה לפי שהוא פוסק כרבנן כמו שכתבנו לעיל אבל לדעת שאר הפוסקים גם שלא ברשות השומר הוי כמו שלא ברשו' דבעל השדה דפטור:

מיי' פי"ד מהל' נ"מ פסק דליבה ולבתו הרוח בכל ענין חייב דהוי דינא דגרמי וכל הפוסקים זולתו פסקו דליבה וליבתה הרוח אם אין בלבויו כדי ללבות פטור דהוי גרמא בניזקין ויש לתמוה על מיי' היאך פסק בסתם דליבה וליבתו הרוח חייב דהא בגמרא מחלק כמה חלוקות כמו שזכרנו וכן השיג עליו הראב"ד ומ"מ לא מצא ידיו ורגליו לתרץ קושיית הראב"ד ועוד יש לתמוה עליו היאך פסק דכל הגורם להזיק חייב והא גרמא בנזקין פטור וכ"כ איהו גופא פ"ד מהל' נ"מ ועוד יש להקשות עליו קושית מ"מ כמפורש שם ואע"פ דשלמים וכן רבינו הניחו דבריו בצ"ע משום דרוש וקבל שכר אענה אף אני חלקי הגם כי בטלים הם לגבי רבים וזה כי נ"ל דס"ל למיי' דליבה וליבתו הרוח בכל ענין חייב דההיא ברייתא אתיא כמאן דלא דאין דינא דגרמי ורב אשי דקאמר התם דאי אין בליבויו כדי ללבות פטור משום דהוי גרמא בניזקין בכל מיני גרמא הוא דקאמר ואפי' בדינא דגרמי הוא כדאשכחן דלא הוה ס"ל לרב אשי דדינא דגרמי חייב בפרק הגוזל קמא דאכפייה רפרם לרב אשי בדין שורף שטרותיו של חבירו ואגבי ביה כי כשורא לצלמא אלמא דלא הוה ס"ל לרב אשי לחייב בדינא דגרמי ומש"ה מהדר רב אשי לתרוצי הכא האי ברייתא לפי שיטתו וס"ל דפטור כי ליכא בליבויו כדי ללבות הלכך לדידן דס"ל דדינא דגרמי חייב בכל ענין והיינו דקפסיק דליבה וליבתו הרוח חייב בכל ענין דכיון דהאש היה לבוי על ידו אע"פ שלא היה בליבויו כדי ללבותו ולא היה הוא שהשלים הנזק כיון שהוא היה הגורם הראשון חייב הא למה זה דומה לזורק כלי חבירו מראש הגג ע"ג כרים וכסתות של בעלי הכלי והסיר הכרים שהזורק חייב שזריקתו היא הגורם הראשון לשבירת הכלי דחייב הזורק כפי שיטתו דמיי' דפ"ז מהל' חובל ומזיק דהכי ס"ל דכל הגורם להזיק אע"פ שאינו הוא המזיק נזק זה עצמו באחרונה הואיל והוא הגורם הראשון חייב וה"נ בפי"ד מהל' נ"מ הוי הכי דעת מיי' דליבה וליבתו הרוח אע"פ שהרוח הוא המזיק האחרון כיון שליבתו בזה הוי הגורם הראשון דפשיטא דלא מחייב מיי' בגרמא בניזקין אבל החיוב כאן פי"ד מהל' נ"מ הוי משום שהוא דינא דגרמי ולולי כך היה פטור דדברי רב אשי נכונים הפ לגבי גרמא בנזקין ולא לגבי דינא דגרמי והכא דחשיב ליה מיי' האי ליבה וליבתו הרוח דינא דגרמי פסיק ותני דחייב אבל בפי"א מהל' שכנים גבי הרחקת מוץ ועפר מן חבירו פסיק דפטור משום דחשב ליה ההוא דהתם גרמא בניזקין ואתיא שפיר כדברי רב אשי והחילוק שיש בין זה לזה הוא לפי דעתי כי גבי ליבה וליבתו הרוח וגבי זורק כלי מראש הגג באותו מעשה דלבוי ובאותו מעשה דשבירה שהוא הנזק היה הוא הגורם הראשון שהוא ליבה ראשון שהלבוי הוא הנזק והכלי זרק ראשון שהזריקה הוא הנזק אבל גבי הרחקת מוץ ועפר באותו מעשה דהולכת מוץ ועפר לא היה הוא גורם ראשון כי לא התחיל הוא תחלה להוליך התבן ועפר רק הרוח עצמו התחיל להגביהו מעל הארץ ולהוליכו והוליכו עד מקום שהזיקו כי הוא בשעשה המלאכה במוץ ובתבן ובעפר לא גרם בעצמו נזק זה אלא הוי כמסייע שאין בו ממש משום שלא הרחיק והלכך פטור מהנזק התם גבי הרחקת המוץ והעפר שלא מכחו בא הנזק כמפורש התם פ"י ופי"א מהל' שכנים דכל כה"ג פטור אבל הכא מכחו בא הנזק כן נראה בעיני והתוס' שם כתבו דכיון דליבה וליבתו הרוח פטור אם אין בליבויו כדי ללבות ה"ה נמי אם שניה הביאו עצים ואור ושניהם ליבו ואין בכל א' כדי ללבות שניהם פטורים ואעפ"כ לא המכו היטב על דבריהם אלו וכתבו שהוא דוחק ותימה לכן לא אחוש להאריך בזה אם ר"ל ששניהם (הכחישו) [והתחילו] כא':

הא דאיתא בגמ' עברה הגדר כתב הרא"ש ז"ל ורב אלפס ז"ל לא הביא כל זה ונראה דזו היא סברתו משום דקי"ל כר"ש ואין שיעור אלא הכל לפי הדליקה בין לענין גובה בין לענין רוחב ואע"ג דלכאורה לא איירי ר"ש אלא לענין רוחב:

לשון ויא"ז השולח את הבערה ע"י חש"ו אע"פ שמסר לו השלהבת והוליכה לגדיש חבירו הואיל ומעשה החרש הן שאלמלא הוא לא היה אשו של זה הולך לגדיש פטור השולח מדיני אדם כמו שביאר מז"ה וחייב בדיני שמים שהרי גרם צזק לחבירו וראוי לקונסו כמו שקנסו שאר דיני הגרמות כמב"ה לפנים בפ' הגוזל עצים: