שלטי הגיבורים על בבא קמא יג

התוס' והרא"ש כתבו דדוקא נתקל בקרקע ונישוף באבן הוא דמחייב בעל האבן מדר' נתן דכי ליכא לאישתלומי מהאי וכו' אבל נתקל באבן ונישוף בקרקע פטור אפי' לשמואל דמחייב לחבטו דע"כ לא מחייב שמואל אלא כשנחבטה בקרקע כריית בורו כגון שהוזק בקרקע שתחת המים והתקלה אבל הכא שנחבט שאינו תחת האבן פטור והר"ן לפנינו כתב דנתקל באבן ונישוף בקרקע חייב מק"ו דנתקל בקרקע ונישוף באבן והטעם משום דאזלינן בתר הגורם ההיזק ולכך גבי נתקל בקרקע שגורם ההיזק היה קרקע עולם שאין לו בעלים דליכא לאישתלומי מיניה משתלם מבעל האבן שהוזק גופו בה אבל נתקל באבן דאית ליה בעלים אע"ג דנחבט בקרקע דל"ל בעלים חייב הגורם דהיינו בעל האבן דכי ליכא לאישתלומי מקרקע שנחבט בו משתלם מבעל האבן שגרם ההיזק דהגורם עיקר אבל התוס' ואשר"י ס"ל דהחבטה היא עיקר החיוב והלכך כי אתחבט באבן משתלם מיניה דהחבטה עיקר אבל נחבט בקרקע עולם פטור דהחבטה עיקר ולדידהו לא אזלינן בתר בעלים אלא ה"ק כי ליכא לאישתלומי מקרקע דאין היא בור ואיהי לא עבדא ההיזק נמי משתלם מבעל האבן דהויא הוא בור וזה הנתקל בקרקע ונישוף באבן אבל נתקל באבן ונישוף בקרקע דליכא לאשתלומי מבעל האבן דאע"ג דאיהו בור לא עבדא ההיזק אלא משתלם נמי מקרקע שנישוף בה דאין הקרקע שהוא חוץ למקום כריית בורו קרוי בור הלכך אפי' היה הקרקע שלו כיון שהוזק במקום דאין שם תקלה ובור אין לחייבו וגם אין לחייב בעל האבן דאיהו לא עביד ההיזק וכן נראה מלשון מיי' פי"ג מהל' נ"מ שכתב נתקל בקרקע ונחבט בתקלה והוזק חייב בעל התקלה דמשמע דאזלינן לעולם בחיוב בתר החבטה לא בתר הגורם ונמצא אומר דלדברי הנ"י אפי' לא הוזק בקרקע כריית בורו חייב דאיהו אזיל בתר הגורם הלכך אם הגורם הוא בורו חייב אפי' לא הוזק בקרקע שאינו כריית בורו: