שלטי הגיבורים על בבא קמא יד.

ואם שפך מים ברה"ר ונבלעו בארץ והוזק בהן אדם שנפל לארץ וקרקע הזיקו לדברי רבינו דפסק כרב דבור שחייבה עליו תורה פטור לחבטו הכא א"א דהו והני מים בור משום דכל תקלה מבור למדנו אפ"ה פטור בין הפקירה בין לא הפקירה ולשאר הפוסקים דפסקו כשמואל דבור חייב על חבטה הכא יהיה חייב וכן פסקו מיי' פי"ג מהל' נ"מ והרא"ש והטור ח"מ סי' תי"ב:

כתב הרא"ש ז"ל תימה כיון דרב אלפס פסק כר' יוחנן דבור ברה"ר חייב אמאי הוצרך לפרש טעם דמצמצם משום דאין דרכן של בני אדם להתחכך בכותלים תיפוק ליה דה"ל בור ברשותו ומתוך זה משמע דרב אלפס ז"ל סבר כמאן דמחייב לקמן בתרוייהו בור ברשותו ובור ברה"ר:

המוציא תבנו וקשו לרה"ר וקדם א' וזכה בהן קודם שהשביחו שם הרא"ש פסק דאם תפס מפקינן מיניה דכיון דהוי ספיקא דדעות דלא אפשיטא בגמ' אין בתפיסתו כלום וכמו שזכרנו לעיל באורך ומיי' פי"ג מהל' נ"מ כתב דלא מפקינן מיניה וכ"כ הרמ"ה והביא הטור ח"מ סי' תי"ד דבריהם וכל א' הולך לשיטתו כמו שכתבנו לעיל באורך בס"ד:

שני קדרין שהולכין זה אחר זה ונפל הראשון ונתקל השני בראשון והוזק דחייב הראשון בנזקי גופו דשני או דממונו כדבעינן למימר בסמוך בס"ד רבינו כתב דהא דהראשון חייב בנזקי שני דוקא בשהיה פנאי לראשון לעמוד והיה יכול לעמוד עד שלא יבא זה השני ויתקל בו ולא עמד הלכך חשיב פושע בעמידתו מוטל לארץ אע"פ שהוא אנוס בנפילה חייב על נזקי גופו או ממונו דשני דאין לומר בגוף אדם שנפל כמו שאמרנו בחרסים כדלעיל שאם הזיקו לאחר נפילתו דפטור דהתם מסתמא אפקרינהו לחרסייהו אבל הכא מי הפקיר גופו כמו שכתבנו בהל' הפשוטים בס"ד אבל אם היה לו להזהיר ולא הזהיר אינו חייב בכך כי היה טרוד ואנוס וכ"כ מיי' פי"ג מהל' נ"מ והר"ן והאשר"י כתב דאם היה לו לראשון פנאי להזהיר ולא הזהיר אע"פ שלא היה פנאי לעמוד חייב על נזקי דשני וכ"כ טוח"מ סי' תי"ג. שני קדרין שנתקל הראשון ונפל עם כליו ונתקל בו השני ונפל עם כליו והוזק הוא וכליו והתקלה דשני היה בגוף דראשון או בכליו דראשון ואח"כ בא שלישי ונתקל בשני וכן הרבה זה אחר זה ולכולם היה פנאי לעמוד או להזהיר ולא עמדו ולא הזהירו איכא פלוגתא לפי מה שכתבו התוס' והרא"ש ורש"י אם השני נתקל בגופו דראשון והוזק בגופו חייב הראשון על נזקי גופו דשני אבל על נזקי כליו דשני פטור הראשון אפי' אתזקו כליו דשני בגופו ממש דראשון ואצ"ל אם הוזקו כליו דשני בכליו דראשון דפטור ראשון בנזקי שני דהא אפי' איתזק גופו דשני בכליו דראשון פטור ראשון בנזקי גופו דשני דה"ל מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס דפטורין דמסתמא אפקרינהו לנזקיו שנפלו ממנו והלכך כל עוד שלא ידענו שנתכוין הראשון לזכות בנזקי כליו שנפלו פטור עליהן וכן תמיד אם נפלו הרבה זה אחר זה דס"ל להרא"ש דאע"פ דנקט מתני' קדרין וזגגין וקתני בהו החיוב מ"מ לא נקטינהו בשביל חיובא דכלים אלא משום דקדרין נושאין משוי גדול ובקל נתקלין וגם השני נוח לו ליתקל בראשון אבל לעולם מתני' אחיוב דגופו דראשון ושני קאי ולא אכלים. והרא"ש הבין דברי רבינו שכתב וז"ל אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני בין דאיתזק בגופו בין דאיתזק בממונו שני חייב בנזקי שלישי בדאיתזק בגופו אבל לא בממונו מאי טעמא דא"ל האי בירא לאו אנא כריתיה עכ"ל רבינו דברים אלו הבין הרא"ש דדעת רבינו באמרו דראשון חייב בנזקי שני בין דאיתזק בגופו בין דאיתזק בממונו שר"ל בין דאיתזק שני בראשון בגופו כלומר שהשני בא לו נזק בגופו ממש ע"י נפילתו בראשון בין איתזק שני בממונו כלומר שהשני בא לו נזק בממונו שהיה עליו ע"י נפילתו בראשון בכל ענין חייב הראשון בנזקי גופו וממונו דשני כל עוד שנתקל בגוף ממש דראשון משום דראשון דמנפשיה נפל אע"פ שהיה אנוס בשעת נפילה אינו כל כך והיה לו לעמוד או להזהיר ופושע הוא בזה וחשיב גופו המזיק כאדם המזיק בידים דחייב בין הזיק אדם בין הזיק כלים ואינו חשיב בור אבל שני שנתקל בראשון נפילתו מרובה וטרוד בעמידתו ומסתייה אי עבדינן גופו בור משום דהיה לו לעמוד וחייב כדין בור על נזקי אדם ולא על נזקי כלים וכן כולם הבאים אחר הראשון כולם חשיבי כבור אבל הראשון חשיב גוף אדם המזיק ולא בור ומיהו דוקא כשהוזק השני בגופו דראשון אבל הוזק בממונו דראשון אפי' הוזק גופו דשני בכליו דראשון פטור הראשון דאמר האי בירא דהיינו כלים דשני לאו אנא כריתיה דנפלו באונס והרי הה מופקרין כך כתב הרא"ש שהבין דברי רבינו ודחק לפרש דהאי דקאמר רבינו האי בירא לאו אנא כריתיה קאי גם אראשון דעל נזקים שעשו כליו דראשון פטור אפי' הזיק גופו דשני דלא חשיבי כליו דראשון בור. ומש"ה קשה טובא על הטור ח"מ סי' תי"ג היאך כתב שדעת רבינו לחייב על הנזקין שעשו כליו דראשון אפי' הפקיר דבהדיא כתב אביו הרא"ש דדעת רבינו לפטור על נזקין שעשו כליו דראשון כמו שכתבנו ולא ידעתי מנא ליה לטור האי מלתא אחרי שכל עקבותיו אחרי אביו ז"ל וצ"ע. ומשום שראה הטור דדעת מיי' הוי הכי לפי הנראה מפשטי דברי מיי' פי"ג מהל' נ"מ גזר דדעת רבינו נמי הוה הכי ואינו כן בודאי דדעת רבינו הוי כמו שכתב אביו ז"ל והאמת כי הראב"ד ז"ל בהשגותיו על מיי' כתב דדעת רבינו הוי כדעת מיי' וכן הודו לו מ"מ ומגדל עוז ונראה לענ"ד דמה שהביא לכל אלו שזכרנו להאמין שדעת רבינו הוא לחייב הראשון בין שהזיקו כליו בין שהזיק גופו את השני ולפטור השני כשהזיקו כליו את השלישי משום דהבינו דברי רבינו ולשונו שאמר הראשון חייב בין איתזק בגופו בין איתזק בממונו דגופו וממונא דנקט רבינו ר"ל גופו וממונו דראשון וה"ק הראשון חייב בנזקי שני בין שהוזק השני בגופו דראשון בין שהוזק בממונו דראשון בכל ענין חייב הראשון וזה שאם הוזק השני בגופו דראשון בין שהוזק בו גופו דשני בין שהוזקו כליו דשני בגופו הראשון חייב על הכל דחשיב כאדם המזיק וכליו דראשון שהזיקו גוף השני חייב הראשון כדין בור דחשיבי כליו כמו בור אפי' הפקירן אבל הזיקו כליו דראשון כליו דשני פטור הראשון ושני שנתקל בו שלישי פטור על נזקי כליו דכליו דשני לא הוי בור דא"ל האי בור לאו אנא כריתיה דס"ל להני דהא דכתב רבינו האי בור לאו אנא כריתיה קאי דוקא אשני לאפוקי ממה שפי' הרא"ש דברי רבינו דקאי גם אראשון ובודאי דכן הוא דעת הטור בהבנת דברי רבינו וכן דעת כל הני שזכרנו לענין מה שכתבנו דרבינו מחייב הראשון בין הזיק בגופו בין הזיקו כליו את השני. ואולם יש לי טענות חזקות על כולם ודברי הטור קשים היאך כתב דדעת מיי' הוי כדעת רבינו לפי סברתו וכמו שהבין דברי רבינו דזה אינו שהרי איהו כתב דרבינו מחייב הראשון בין על נזקי גופו דשני בין על נזקי כליו דשני בשהוזק השני בגוף הראשון דחשיב גוף הראשון כאדם המזיק ואילו מיי' שם פי"ג מהל' נ"מ לא הזכיר כלל גבי קדרים וזגגים שמהלכין זה אחר זה שיהיה חייב הראשון בנזקי גופו וכליו דשני כשהוזקו בגופו דראשון ואע"פ שהוא שוה לרבינו לפי דעת הטור במה שמחייב הראשון בין הוזק שני בגוף דראשון בין הוזק שני בכליו דראשון מ"מ דוקא הוזק גופו דשני אבל הוזקו כליו דשני אין מיי' מחייב הראשון ובזה פליג להדיא עם רבינו כמו שכתב שם בסמוך פרק י"ג מהלכות נ"מ להדיא גבי שני קדרים שהיו מהלכין זה אחר זה דראשון חייב בנזקי שני דוקא בנזקי גופו דשני אבל פטור על נזקי כליו דשני אפי' הוזקו בגופו דראשון וז"ל מיי' בד"א שהוא חייב בנזקיו של שני כשהוזק גופו של שני אבל אם הוזקו כליו פטור שאינו חייב על הכלים וכו' עכ"ל הרי להדיא דמיי' לא משוה גוף האדם ואפי' גופו דראשון אלא בור ולא חשיב ליה כאדם המזיק וא"כ היאך כתב הטור דכן הוא דעת מיי' בודאי אינו כן ועוד מנא ליה לטור דרבינו ומיי' שמחייבין הראשון משום שהזיקו כליו וגוף השני הוי אפי' הפקיר הראשון כליו לאחר נפילתם והרי לכ"ע נתקל אנוס הוא ומסתמא אדם מפקיר נזקיו וכל מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס פטור וכ"כ הטור בעצמו סי' תי"ב והיאך כתב הכא שדעת רבינו ומיי' לחייב על נזקי כליו דראשון שנפל באונס דחשיבי בור אפי' הפקירן ולהדיא דמיי' ורבינו כולהו ס"ל דמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס פטור והראב"ד ומ"מ ומגדל עוז נשתמרו מזאת הקושיא וכתבו דדעת מיי' כשמחייב על נזקי כליו דראשון מיירי כשלא הפקיר משאו אבל אם הפקיר ודאי דפטור וגם לדידהו קשה דאי מיירי כשלא הפקיר משאו מה צורך להשמיענו הכא מיי' דין זה כבר הודיענו באורך דין זה ואין לו שייכות הכא דמה חידוש השמיענו ועוד אי מיירי כשלא הפקיר הראשון משאו השני אמאי פטור על נזקי משאו אם הוזק במשאו שלישי דכיון דהוי בור האי משאו דשני ואיהו לא הפקירה אמאי לא מחייב הרי השני אינו אלא כמי שמניח תקלה ברה"ר דאם בא אחר ונתקל בה חייב דכיון דהוי משאו דשני בור ולא הפקירה מה לי אם נפל מאיליה ומה לי אם נפל ע"י תקלת אחר ואם באת לפטור כליו דשני שהזיקה מטעם דהאי בור לאו אנא כריתיה למה לא יהיה פטור השני אף אם הזיק בגופו את גוף השלישי דהא גוף השני לכ"ע אינו אלא בור דחשבינן ליה בור משום שהיה לו לעמוד ולא עמד וכיון שהוא בור הוי נמי כמו כליו שהם בור וכי היכי דעל כליו פטור משום דאמר האי בור לאו אנא כריתיה ליפטר נמי על גופו שהזיק דאמר האי בור היינו גופו לאו אנא כריתיה דכך חשיב נפילת אונס תקלת האדם כמו תקלת הכלים. ולענ"ד נראה דודאי הדין עם הטור במה שכתב דדעת מיי' לחייב על נזקי כליו דראשון אפי' אם הפקירן וזה כי דעת מיי' הוא דקדרין וזגגין דנקטו מתני' וברייתא הוי משום להודיענו חיוב ופטור על הכלים דאי משום גופייהו דוקא למה נקט קדרים וזגגין ה"ה לכל אדם ואע"פ דהרא"ש הרגיש בזה ותירצה כמו שכתבתי לעיל מ"מ מיי' לא ס"ל הכי אלא ודאי נקט זגגין וקדרים להשמיענו חיוב ופטור אף בכלים וס"ל למיי' דכל חילוק שעשינו בין נתכוין לזכות בחרסיו ובין לא נתכוין לא מיירי אלא במידי דשייך בהו לומר דמסתמא אפקרינהו כמו חרסי הכד וכיוצא בהם דכי היכי דהוכחנו לעיל דגבי מים לא שייך לומר נתכוין לזכות בהן או לא דמים לא שייך בהו זכייה כשהן מפוזרין כמו שכתבנו לעיל ה"נ גבי משוי קדרות וכלי זכוכית לא שייך למימר בהו דמסתמא אפקרינהו כשנפל לארץ עם המשוי דאין אדם מפקיר בסתם מידי דשוה טובא והלכך הזכיר כאן מיי' תמיד לשון משאוי ונקט משאו משום הכי משום דבסתם אין אדם מפקיר דברים כאלו דמשום שהם בארץ ע"י אונס לא אפקרינהו והלכך כיון דחשיבי לעולם כאילו הם ברשותו כשנפלו בארץ הוי מניח תקלה ברה"ר להדיא דכיון דאיהו גופיה כשהוא בקרקע ולא עמד חשיב פושע גם פושע לגביה משאו דכל דחשבי' לתקלת גופיה פושע ה"ה למשאו שעליו דחשיב פושע לגביה והלכך כיון דמאחר שהוא בקרקע הוי פושע בגופו משום שלא עמד ה"ה דהוי פושע לגבי משאו דאילו עמד היה גם משאו עומדת עמו חדא דשתם משא קדר וזגג קשורה עליו מיד דכיון דהוי מידי דאין אדם מפקירן ודאי אם עמד היה מעמיד גם משאו ומ"מ (נ"א ומ"ה) כיון דחשיב פושע לגבי גופו שהזיק אע"פ שאינו אלא בור ה"ה דהוי פושע לגבי משאו שהזיק וחשיב כנתקל בפשיעה הלכך אפי' אם הפקיר אח"כ משאו חייב בנזקי' דה"ל מפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה דחייב כמו שכתבנו והיינו חדוש טובא חדא דמשמיענו דמידי דשוה טובא לא שייך למימר ביה אם נתכוין לזכות או לא דמסתמא אין אדם מפקיר נזקיו כאלו ומשמיענו נמי דאף אם הפקירן אח"כ הוי כמפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה דחייב וא"כ הדין עם הטור בזה ועוד נראה דדעת מיי' הוא דלעולם יש לחייב טפי אדם דחשיב בור מכלים דחשיבי בור אע"פ ששניהם בור דלגבי אדם הוי לעולם בור בפשיעתו משום דבפשיעתו שלא עמד משוי ליה בור אבל כלים לא הוו בור בפשיעותם אלא בפשיעה אחריני שהעלום [שהטלום] שם והלכך ראשון שנפל מאיליו דאיהו גופיה הוי בור בפשיעתו וגם כליו הוי בור בפשיעתו איכא לחייבו על גופו שהזיק ועל ממונו שהזיק כמו שכתבנו אבל שני שנתקל בראשון ובא שלישי ונתקל בשני בשלמא גופו דשני הוי בור בפשיעתו דאע"פ שע"י ראשון נפל לא חשבינן ליה בור בשביל נפילתו דהוי באונס אבל חשבינן ליה בור משום פשיעתו שהיה לו לעמוד ולא עמד ופשיעתו זו משוי ליה בור לגופיה אבל כליו שנפלו ע"י שנתקל בראשון אין פשיעתו גורם להם להיות בור אלא פשיעת הראשון שלא עמד ואע"פ דאיכא גם קצת פשיעת השני כמו שזכרנו מ"מ הראשון שנפל פושע טפי ועליו רמי האי חיובא דאיהו משוי בור להני כלים והשני פטור על נזקיהם דמצי אמר האי בור דהיינו משאוי לאו אנא כריתיה שהרי הראשון הפילני עם משאי אבל לגבי גופו לא מצי אמר האי בור דהיינו גופיה לאו אנא כריתיה דאע"פ דהראשון הפילו מ"מ חייב הוא משום שלא עמד ועמידתו א"כ משוי ליה בור נמצא דאיהו גופיה כרייה. כד"ן. וא"כ דברי מיי' אתי שפיר ובחדוש גדול כפי מה שפי' הטור דמיירי אפי' הפקירן וצ"ע לדעת מיי' אם הפקירן הראשון למשאו דשני אם מחייב או לא ומ"מ דברי הטור וקושיא שהקשינו עליו היאך כתב דמיי' שוה לרבינו לפי סברתו עדיין במקומה עומדת ולדברי הרא"ש נראה דאין חילוק בין ממון לממון אלא כל מידי דנפל עם איניש ברה"ר מסתמא אפקריה ודבר קשה הוא דאטו מי שיש עליו משא זהב ומרגליות ונפל ברה"ר מסתמא אפקרינהו גם לדברי הרא"ש אין הראשון חייב בנזקי כליו כלל אפי' הוזק בו השני גופו וכן אין הראשון חייב בנזקי כליו דשני אם הוזק בו שלישי בכליו דשני דאין לכלים דשני דין בור כלל ואפי' לכלים דראשון. ולמיי' נראה דחייב ראשון על נזקי כליו דשני כשהוזק בהם שלישי דכליו דשני דהוי בור הוי ראשון שכרה אותו כמו שכתבנו ואם למיי' הראשון חייב בנזקי גוף שלישי כשהוזק בכליו דשני א"כ לעולם אפי' יהיו אלף זה אחר זה יתחייב הראשון לכולם דהאי בור דמשאם של כל אלו הוה הראשון שכרה אותו מחמתו נפלו כולם: