שלטי הגיבורים על בבא בתרא עח.

רבינו כתב בכה"ג דאתפיס שטריה אבל בעלמא לא והרמ"ה כתב אע"ג דאתפיס שטריה לא מהני עד דאתפיס בב"ד ואמר ליבטלו זכותיה וקנו ממנו בב"ד חשוב וב"ד חשוב כתב מהר"ם שהם הבקיאים בדיני אסמכתא והיכא דאתפיס זכותיה והגיע הזמן ולא באו פירשו המפרשים כגון דעכבו אונס ואולם יש כמה מיני אונסים בענין גיטין ומהם נלמוד לשאר דברים כמו שנבאר בע"ה: פשוט פ"ק דכתובות דף ב' לפי הנ"ל אליבא דכ"ע בין למאן דפסק אין אונס בגיטין כגון רוב הפוסקים בין למ"ד יש אונס בגיטין כגון אותו גאון ז"ל שהביא המרדכי פרק כל הגט והגהת אשר"י שם לכולהו נ"ל דס"ל דהמגרש על תנאי ואירע אונס באותו תנאי דהוי אונס דלא שכיח כלל כגון שאכלו ארי או נשכו נחש או נפל עליו הבית ובכה"ג דהוי אונס דלא שכיח כלל אז מועיל טענת אונס בגיטין לחומרא ומבטל הגט והיא זקוקה ליבם ואם האונס היה בענין אחר כגון דהוי אונסא דשכיחא או אונסא דשכיחא ולא שכיחא בכה"ג איכא פלוגתא הרי"ף ז"ל שם ובגיטין פ"ג פסק כלישנא קמא דרבא התם דקאמר אין טענת אונס מועלת לבטל הגט שלא יהיה גט וכתבו התוס' והרא"ש שם דהכי הוא דעת ר"ח וכ"כ סמ"ג עשין סי' נ' בשם ר"ת ומיי' נמי פ"ט מהל' גירושין פסק הכי דאין טענת אונס מועלת בגיטין והכי כתב שם מ"מ בשם רמב"ן והרשב"א ז"ל וכן הוא בחידושי רשב"א פ' כל הגט בשם ר"ח וטור אה"ע נמי הכי פסק סי' קמ"ד ואולם משום דר"ח והרי"ף פסקו בסתם דאין טענת אונס מועלת בגיטין דהיה משמע מדבריהם דליכא בעולם שום אונס שיוכל לבטל הגט עד שתהיה זקוקה ליבום או לחליצה או שתחזור אליו כאילו לא גרשה מעולם הקשו התוס' על דברי ר"ח ואסיקו דודאי לא נתכוין לומר שלא היה לעולם טענת אונס בגיטין אלא ג' מיני אונסין הם אונסא דשכיחא אונסא דשכיחא ולא שכיחא ואונסא דלא שכיחא כלל באונסא דשכיחא ובאונסא דשכיחא ולא שכיח בהני תרי הוא דקי"ל דאין טענת אונס מועלם לבטל הגט ואפי' עומד וצווח ראו שאני אנוס אין שומעין לטענת אונס אילו כגון שחלה או שעכבו נהר וכיוצא באלו שהם אונסין דשכיחי ואונסין דשכיחי ולא שכיחי דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה דה"ל להתנות באונסים כאילו ולומר חוץ מאם יקראני אונס פלוני דשכיחא או דשכיח ולא שכיח אבל באונס דלא שכיח כלל כגון אכלו ארי והכישו נחש ונפל הבית עליו דלא שכיח כלל באלו מועיל טענת אונס לבטל הגט ולדעת זה הסכימו כמעט כל הפוסקים אלא שהמרדכי בפרק כל הגט והובא ג"כ בהגהת אשר"י פרק כל הגט וז"ל אבל בתשובת הגאון ראיתי לחומרא דיש אונס כלישנא בתרא דפ"ק דכתובות ואם מת חולצת ולא מתיבמת עכ"ל דאפי' באונס דשכיחא ובאונס דשכיחא ולא שכיחא מועיל טענת אונס לבטל הגט ונמצא א"כ דפליג ההוא גאון עם כל הפוסקים הנ"ל אך בזה השוו כי באונס דלא שכיח כלל מועיל טענת אונס כמו שכתבתי וכתב הרשב"א בחידושיו פ' מי שאחזו בגיטין דבאונס דלא שכיח כלל באכלו ארי ובנפל הבית עליו ואפוקי נהרא ואיסתכר נהרא וכיוצא בהן יש טענת אונס לכ"ע ואפי' התנה בפירוש וקביל עליה כל אונסא דלא שכיח לא הוי בכלל מסיק איניש אדעתיה אונסא דלא שכיח כלל עכ"ל ומרדכי פ' מי שאחזו כתב בשם ר"י וז"ל ור"י פ' השואל משמע דשכיח אונסא דלא שכיח עכ"ל:

שטר שאינו קרוע קרע ב"ד דכשר כתב הרא"ש בתשובה דכל זה דוקא שאין יכולין לעמוד על הקרע אם הוא בסכין או ממילא אבל אם ניכר שנעשה בסכין ולא נעשה ממילא כמו שדרך שטר ליקרע בכפליו אע"פ שאינו נקרע שתי וערב פסול וכתב בעל התרומות הא דכשר כשאינו קרע שלב"ד דוקא כשהוא מעורה קצתו אל קצתו אבל אם נקרע ממש לשנים גרע טפי מקרע ב"ד ופסול. נמחק או נטשטש אם רשומו ניכר כשר ואם לאו פסול תניא בתוספתא הרקיב ונעשה ככברה כשר נמחק או נטשטש ושלדו קיימת אם יכול לקרות כשר ואם לאו פסול וגבי כתיבת שובר כתב הטור ושובר שנכתב סתם פלוני פרע לפלוני מבטל כל שטר שיש לו עליו שיד בעל השטר על התחתונה וכ"כ הרא"ש ז"ל אם זמן השטר והשובר יוצאין ביום אחד השטר פסול ואם כתב בו דינרים סתם מבטל כל שטר שיש לו עליו אבל אם היה כתוב כך וכך דינרים ונמחק הסכום ונשאר הדינרים או שכתוב הסכום על המחק ולא נתקיים פסול. כתב מיי' יכול הלוה להחרים סתם על מי שכובש שטרו ואמר שאבד ואם טוען הלוה טענת ברי שהשטר אצלו ועתה הניחו בכיסו הורו רבותינו שישבע המלוה שאבד השטר ויכתוב לו שובר: