שלטי הגיבורים על בבא בתרא טז:

פשוט פ' הגוזל בתרא דף קי"ב דלאחר שקיים המלוה שטרו אם טען הלוה מזויף הוא שטרו זה תנו לי זמן שיש לי עדים לפוסלו נותנים לו זמן וכתב הרא"ש דיהבינן ליה זמן ב"ד ל' יום ומ"מ פכ"ב מהל' מלוה ולוה כתב הכל לפי ראות עיני הדיינים מדלא פי' התלמוד מהו הזמן שנותנים ש"מ דתלוי במראית עיני הדיינים לפי הענין וכתב מיי' שם וסמ"ג עשין צ"ד וט"מ סי' צ"ח אם יראה לדיין שיש ממש בדבריו דלוה נותנין לו זמן להביא עדיו לפסול השטר ואם נראה לדיין שאינו בא אלא בעלילות ובתואנות ובטענות של דופי אומרים לו שלם ואח"כ אם יש לך ראיה יחזיר היה המלוה אלם ושמא אינו יכול להוציאו מידו אם יתן לו אז מניחין אותו ביד שליש עד הזמן שיקבעו לו להביא ראיה ומדברי התלמוד נראה דמאריכין לו הזמן הרבה להביא עדיו ואולי דההוא עובדא דתלמודא היה בענין שהמלוה לא היה יכול להפסיד באריכות הזמן ללוה דפשיטא דכך יש לחוש לפסידא דמלוה כמו לפסידא דלוה וכדי להשוות המדה תקנו הני פוסקים שינתן הממון ביד שליש דהשתא לא יהא פסידא לא לזה ולא לזה כלל. כד"ן:

כתבו הגאונים ערב או קבלן שפרעו למלוה בפני עדים אם פרעו קודם שנודע אם פרע הלוה וטוען לוה שכבר פרעו אינו חייב לערב כלום שלא הרשוהו לפרוע אלא כשאינו פרוע עדיין אבל לא כשהוא פרוע אבל אם פרעו אחר שהביא המלוה ראיה שלא נפרע צריך הלוה ליתן לו כל מה שפרע בשבילו בין שנתתייב הלוה למלוה בשטר בין נתחייב לוה למלוה על פה או בלא עדים כלל וכתב מיי' בד"א שאמר לו הלוה משעה שנעשה ערב ערבני ושלם אבל אם מעצמו עומד ונעשה ערב או קבלן או שאמר לו הלוה ערבני ולא הרשהו הלוה שיתן ויפרע החוב אין הלוה חייב לשלם לו כלום והראב"ד ז"ל השיג עליו דס"ל דבסתמא כיון שאמר לו ערבני כאילו הרשוהו דמי ואין הערב גובה מהמלוה עד שיביא עדים שפרע בשבילו אבל כל זמן שאין לו עדים אינו גובה ממנו כלום אפי' אם שטר החוב בידו אינו מועיל לו לגבות ממנו כלום שיכול לומר פרעתי למלוה והחזירו לי ונפל ממני ומצאתי או הפקידו בידך או יכול לומר פרעתיך כי אין השטר חוב שבידו ראיה לעשותו מלוה בשטר: