שלטי הגיבורים על בבא בתרא יז.

כתב ריא"ז אין מחזיקין בנכסי קטן ואפי' החזיק בהן ג' שנים מאחר שהגדיל הואיל והתחיל להחזיק בהן מקטנותו אין חזקתו חזקה שלא ידע הקטן שימחה בדבר: התוס' כתבו בפ' הגוזל בתרא דמפקינן מיניה דמוחזק ומעמידין בחזקת היתומים קטנים עד שיגדילו ואפי' טוען המחזיק הזה מתינא סהדי שמכרה אביכם לי אין מקבלים דקטן שלא בפניו דמי ואין מקבלים עדים שלא בפני בעל דין וכן כתוב שם בהגהות מרדכי שס"ד וכן בהגהות הרא"ש מא"ז אמנם כתב ריב"א דדוקא היכא דהקטן הוא מוחזק בבית ובקרקע שידוע שהיה של אביו ובא אחר לערער ומביא עדים שקנאו מאביו אין נזקקין עד שיגדיל אבל אם זה מוחזק ובא הקטן לערערו עליו בטענה שידוע שהקרקע הזה היה מאביו כיון שאינו הוא המערער מקבלין את עדיו ונזקקין לו אפי' הם קטנים ואין אומרים נמתין עד שיגדיל ומחזיקין הקרקע בידו וכ"כ מיי' פי"ב מהל' מלוה ולוה וכמ"ש מ"מ דאם אינה בחזקת קטנים אלא בחזקת אידך אין מוציאין מידו ואם הקטנים תובעים אותו מקבלין לטענות המחזיק וכן יש לדקדק מלשון סמ"ג עשין צ"ד ולשון טור ח"מ סי' ק"י ונפקא מינה בהאי פלוגתא דלדברי התוס' ל"ש אם היתומים קטנים הם תובעים אחריני והלה יש לו עדים בזכותו ל"ש אם היתומים הם נתבעים ויש לשכנגדם עדים בזכותו לעולם אין נזקקין לחובת היתומים ואין מקבלין העדים עד שיגדילו ולדברי ריב"א וסייעתו דוקא כשהן נתבעים ויש לשכנגדם עדים לחובת היתומים הוא דאין מקבלין אותם עד שיגדילו אבל אם היתומים תובעים אחריני ויש לשכנגדם עדים בזכותם אז מקבלים אותם כיון שאין האחים המערערין עליהם ונזקקים ב"ד בזה מיהו אם היה הקטן מוחזק והוציא הטוען שטר שהיה לקוחה בידו והשטר מקוים ואביו לא החזיק בקרקע או בבית ג' שנים אחר זמן השטר הרי ב"ד נזקקין להוציאה מידו ואפי' אין השטר מקח מקוים יכול לקיימו דאע"ג דקטן כשלא בפניו דמי הרי מקיימים השטר שלא בפני בעל דין ואם מעמידין לקטן אפוטרופוס כה"ג איכא פלוגתא דלמיי' פי"ב מהל' מלוה ולוה ולסמ"ג עשין צ"ד מעמידין ולטור ח"מ סי' ק"י אין מעמידין ואין כאן מקום מחלוקת זה ומכאן אתה למד דלכל הפוסקים הא דאמר אין נזקקים לנכסי יתומים אפי' יש שטר היינו דוקא בשטר מלוה דאיכא למיחש לאתפושי צררי אבל בשטר מקח וממכר נזקקין אפי' הם קטנים ונראה הטעם דכל שאביהם מכר הנכסים ההם תו לא מקרו נכסי יתומים וחשיבי כשדה שנמצא שאינה שלו או שהיא גזולה בידו דודאי נזקקין ב"ד להוציאן מיד היתומים אפי' הם קטנים אבל כשהשטרות הם של מלוה אין זה כי אם חוב אשר יש על הנכסים ומקרו נכסי יתומים וכל דחל עלייהו שם נכסי יתומים אין נזקקין להם עד שיגדילו כד"ן בטעם החלוק ביניהם. והוקשה להר"ן כיון דלקטן יהבינן דינא דחשוב כשלא בפניו א"כ אמאי נזקקין לנכסי יתומים לשטר שיש בו רבית הא אין מקבלים עדים שלא בפני בע"ח ואע"ג דהתם במלוה בשטר עסקינן ודכ"ע מקיימין את השטר שלא בפני בע"ד אכתי אין נזקקין להגבותם שהרי אילו היה אביהם קיים ואמר מרענא ליה לשטרא מקבעינן ליה זימנא ונמתין להם עד שיגדילו ותירץ בשם הרא"ה דמיירי כשמעמידין לו אפוטרופוס העמידוהו במקומו לקבל עדים בפניו שעשאוהו כשור המזיק שמעמידין לו אפוטרופוס כדאמר לעיל מזיק שאני ואני ראיתי ולא אבין מה קושיא היא זו ומה תקנה יש לטובת היתומים אם ימתין עד שיגדלו הא יצטרכו לפרוע הרבית דאע"פ שהעובד כוכבים המלוה קבל עליו לדין בדיני ישראל מ"מ רוצה הוא הרבית כמ"ש הטור ח"מ סי' ק"י וכל עצמנו אינו אלא להיטיב היתומים ואם נכריח לעובד כוכבים שימתין עד שיגדילו נמצינו חבין ליתומים שיפרעו הרבית כל אותו אורך הזמן. ותו מאי דקאמר דאע"ג דהתם במלוה בשטר עסקינן ודכ"ע מקיימין השטר שלא בפני בע"ד וכו' דמשמע מדבריו דכשהמלוה היא בשטר דנזקקין לנכסי היתומים אי לאו טענה דיהבו לי זימנא ומרענא ליה לשטרא והא קי"ל דאפי' המלוה בשטר אין נזקקין ליתומים בשום ענין אפי' בלא האי טעמא דמרענא לשטרא חיישינן דלמא צררי אתפשיה וצ"ע: