ספר הזכות על יבמות ז

גופא אמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות וכו' ופסקו רבוותא כשמואל: השיב הרב ז"ל האי פסקא דפסקו כשמואל לא היה צריכה אהא מילתא דהא ליכא פלוגתא עילויה אלא אפלוגתא דלעיל קאי דפליג בהדי רב בחליצה פסולה דאמר רב צריכה לחזר על כל האחין ושמואל סבר אינה צריכה לחזר על כל האחין ופסקו כוותיה דשמואל. מיהו ה"מ גבי אמצעית אבל בתרתי קמייתא כיון דאיכא שני יבמין זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת דכל מאי דאפשר להדורי בתר חליצה כשרה מהדרינן ואפילו למפטר נפשה ואי עבר וחלץ חד לכולהו נמי מאי דעבד עבד ושריין לעלמא ע"כ דברי הרב אלו דברי התלמיד: אמר המחבר אבל מדברי רבינו הגדול נרא' דהלכתא כקמייתא דרב דאמר חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין וכן בדין דכל רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי והוצרכו לפסוק כשמואל בבתרייתא כמ"ד חלץ לצרות נפטרו אחיות שלא תאמר כל חליצה פסולה לר' צריכה לחזר על כל האחין וכ"ש על כל הצרות אבל א' מהן מעולה מחברתה אע"פ שהיא נמי פסולה כגון חליצה צרות במקום אחיות המעולה שבהן פוטרת והגרועה אינה פוטרת וזה ודאי דבר צריך הוא ונכון הוא ושמעי' מינה שהאחין שהיתה חליצת אחד מהן מעולה משל חבירו כגון בעל גט ואחיו חלץ בעל גט לא נפטרה אפילו היא חלץ אחיו נפטרה אפילו צרתה וכן בצרות כדשמואל בתרייתא: