יבמות ז:

תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא מָה חַטָּאת טְעוּנָה מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִים לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ אַף אָשָׁם טָעוּן מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִים לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ

וְאִי לָא אַהְדְּרֵיהּ קְרָא הֲוָה אָמֵינָא לְמַאי דִּנְפַק נְפַק וּלְמַאי דְּלָא נְפַק לָא נְפַק הָכָא נָמֵי הֲוָה אָמֵינָא אֵשֶׁת אָח דְּאִישְׁתְּרַא[י] אִישְׁתְּרַאי שְׁאָר עֲרָיוֹת לָא

אֶלָּא סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא תֵּיתֵי בְּמָה מָצִינוּ מֵאֵשֶׁת אָח מָה אֵשֶׁת אָח מִיַּיבְּמָה אַף אֲחוֹת אִשָּׁה תִּתְיַיבֵּם

מִי דָּמֵי הָתָם חַד אִיסּוּרָא הָכָא תְּרֵי אִיסּוּרֵי מַהוּ דְּתֵימָא הוֹאִיל וְאִישְׁתְּרִי אִישְׁתְּרִי

וּמְנָא תֵּימְרָא דְּאָמְרִינַן הוֹאִיל וְאִישְׁתְּרִי אִישְׁתְּרִי דְּתַנְיָא מְצוֹרָע שֶׁחָל שְׁמִינִי שֶׁלּוֹ בָּעֶרֶב הַפֶּסַח וְרָאָה קֶרִי בּוֹ בַּיּוֹם וְטָבַל אָמְרוּ חֲכָמִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין טְבוּל יוֹם אַחַר נִכְנָס זֶה נִכְנָס

מוּטָב שֶׁיָּבֹא עֲשֵׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת וְיִדְחֶה עֲשֵׂה שֶׁאֵין בּוֹ כָּרֵת וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דְּבַר תּוֹרָה אֲפִילּוּ עֲשֵׂה לֵית בֵּיהּ

שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּעֲמוֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה לִפְנֵי הֶחָצֵר הַחֲדָשָׁה מַאי חָצֵר הַחֲדָשָׁה אָמַר (רַבִּי יוֹחָנָן) שֶׁחִדְּשׁוּ בָּהּ דְּבָרִים וְאָמְרוּ טְבוּל יוֹם לֹא יִכָּנֵס לְמַחֲנֵה לְוִיָּה

וְאָמַר עוּלָּא מַה טַּעַם הוֹאִיל וְהוּתַּר לְצָרַעְתּוֹ הוּתַּר לְקִרְויוֹ מִי דָּמֵי לִדְעוּלָּא