ספר הזכות על יבמות מב

כתוב בהלכות בעד א' במלחמה ולא איפשיט בעיין אלא מיהו כיון דקאמר בפרקא דלקמן ההוא גברא דטבע בדיגלת אנסבה רבא לדביתהו אפומא דשושבינא לבתר חמשה יומי שמעי' דעד אחד במים שאין להם סוף נאמן ודוקא היכא דקאמר אסקוה לקמאי וחזיתיה לאלתר ואשתמודענא ליה שהוא פלוני וכדאסיקנא למעלה בשני תלמידי חכמים שהיו באים עם אבא יוסי בן סימאי וכדאמרינן בההוא גברא דטבע בדיגלת: השיב הרב ז"ל האי דקא מדמה הרב ז"ל מעשה דשני ת"ח למעשה דההוא גברא דטבע בדיגלת תימה גדול הוא דהא התם לא אצרכוה סימנין אלא דכי אמר אשתמודענא ליה הימנוה ואילו הכא אוקימנא כגון דאמר סימנין דלאו עליה קא סמכינן אלא אסימנין והוקשו נמי קשו אהדדי אלא (דאיכא) הא דשני ת"ח דחיתא בעלמא הוא ואמעשה דדיגלת סמכינן ומאי דכתב נמי בסיפא דאפי' תרי סהדי נמי לא סמכינן עלייהו דלמא באומדן דעתא קא מסהדי לאו אמלחמה קאי דבתר עדים לא דייקי' כלל. ואפילו בתר עד א' נמי לא מספקא לן בגויה אי אמר הוא בדדמי אי לא אלא משום דאיהו לא דייק בתריה ומנסבא משום דסמכא על דדמי והאי דכתב הרב דאפילו לתרי סהדי נמי חיישי' אמים שאין להם סוף קאי דאי חזו ליה לטבע בימא ובתר שעתא אסקיניה לארעא אי לא אמרי אשתמודענא ליה או בהכרת פנים או בסימנין אין מעידין עליה דלמא ההוא אזל לעלמא והאי אחרינא הוא דמים שאין להם סוף אשתו אסורה אא"כ ראה אותו והכירו. מיהו מאי דכתב דעד א' במלחמה צריך שיאמר מת וקברתיו לא מיחוור דהא מים כמלחמה דמו ולא אצרכוה לומר מת וקברתיו כמעשה דדיגלת: (חסר כאן)