ספר הזכות על יבמות לט.

כתוב בהלכות טעמא דנדרה בחיי בעלה הא לאחר מיתת בעלה הויא מורדת ושמעת מינה דליתא לדשמואל דאמר אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם: השיב הרב ז"ל מהא לא שמעינן מינה מידי דבין בחיי בעלה בין לאחר מיתת בעלה הרי אנו נזקקים להתירה או בכופין או במבקשין ואם איתא דמורדת הוי איבעי לה למקנסה ולמשבק לה בעגונא ולא להתירה לא בכופין ולא במבקשין ואם תאמר כיון שנאסרה עליו בנדר משום הכי מבקשין מכל מקום מהא ליכא למשמע מינה דהא בעלמא בין דהויא מורדת בין דלא הויא מורדת לא כופין אותו ולא מבקשין ממנו והכא משום דנדרה ומיתסרא עילויה כופין או מבקשין ולא שמעי' מינה ולא מידי ע"כ דברי הרב. ואלו דברי תלמיד: אמר המחבר וכבר ראינו לרב ר' אפרים ז"ל שדחה דברי רבו בזה והשיב דא"כ קשיא דשמואל אדשמואל דהכא אמר יבם הרי הוא כבעל שאין כופין אותו ליתן גט וכן ליבם אין כופין אותו לחלוץ ופליג עליה דרב אמר יבם אינו כבעל והוא קאמר התם אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם ואם איתא דכופין ומבקשין דהא מתני' שייך במורדת קשיא דשמואל אדשמואל ועוד האריך. ואני או' דודאי דכופין ומבקשין דמתני' איכא למימר דשייך במורדת ואיכא למימר דלא שייך ביה. אבל נטולה אני מן היהודים תנינן עלה במשנה ראשונה יוצאה ונוטלת כתובה לומר שאין בדינה משום מורדת ופי' רש"י ז"ל טעמא דמילתא משום דכיון דאסרה נפשה אכ"ע תשמיש קשה לה ואנוסה היא לפיכך נוטלת כתובתה ובמשנה אחרונה שנינו עליה שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה ויפר את חלקו ותהא משמשתו לא רצתה לשמש הרי מורדת ועכשיו שאלו ביבמה שאמרה בחיי בעלה נטולה אני מן היהודים מהו מי מסקא אדעתא רמאות דמיאון בעל וחוששין לה שלא תהא נותנת עינים באחר ומקלקלת על אחר כדרך שחוששין לבעל עצמו או לא ואמר רב יבם אינו כבעל משום דלא מסקה אדעתה ושמואל אמר יבם הרי הוא כבעל דמסקה אדעתה עכשיו א"ת שאפילו לאחר מיתת בעלה אין כותבין עליה אגרת מרד זו שאמרה נטולה אני מן היהודים למה לא יהא יבם כבעל כדין משנה ראשונה שתהא יוצאה ונוטלת כתובה במבקשין וכופין והרי אין לחוש שלא תהא מקלקלת על יבמה שאפילו קלקלה עליו ודאי אינה מפסדת כלום ולא היתה צריכה ליטול עצמה מן היהודים ולא עוד אלא שרוח חכמים נוחה הימנה כשנותנת עיניה במקום אחר הגון לה ומקלקלת על היבם ותובעת ממנו חליצה שהוא מצוה כתקנה חביבה ומקובלת ומונעת עצמה מן היבום שיש בו חשש ערוה לשניהם. ובאי זו עבירה חושדין אותה שנמנע ממנה אפילו כפייה בנטולה מן היהודים. וק"ו הדברים השתא למשנה ראשונה שהמורדת הפסידה נטולה מן היהודים יוצאה ונוטלת כתובה שומרת יבם שהמורדת שלה אינה מפסדת כלום ולא עוד אלא שאם באה מחמת טענה כופין אותו לחלוץ לה כדאיתא בכתובות אינו בדין שנטולה מן היהודים תהא יוצאה ונוטלת כתובה אלא ש"מ כותבין אגרת מרד על שומרת יבם ויבם כבעל כדין משנה אחרונה דנדרים ולפיכך חששו שלא תערים ליטול עצמה מן היהודים כדי לקלקל עליו ולבטל מצות יבום וא"ת קשיא דשמואל אדשמואל כדברי ה"ר אפרים ז"ל י"ל שמואל עליה דרב פליג לומר דמסקא אדעתא דמיית בעל ונפלה קמיה נ"מ לדידיה בנודרת הנאה ממנו ונ"מ לנטולה אני מן היהודים לדין משנה ראשונה דמצות יבום קודמת הא לשמואל גופיה בנטולה אני מן היהודים מבקשין וכופין. ואלו הם דברי רבינו הגדול נחמדים ויפים ומתוקים מדבש ונופת צופים: