ספר הזכות על יבמות לו.

כתוב בהלכות ע"כ לא אמרי ב"ה אלא דלא בעינן מומחין אבל שלשה בעינן וכו': השיב הרב ז"ל שבוש הוא זה שלא הוצרך לכך שהרי נקבעה הלכה בפירוש כאותו הזוג שהמיאון בשנים ושבוש בגמ' שנסתפק בפסק ההלכה הצריכו לכתוב כל כך והוא עצמו כתב בפרק כיצד דלא בעינן שלשה למיאון וכן הלכתא: ע"כ דברי הרב. ואלו דברי תלמיד: אמר המחבר תמהני על ה"ר אברהם ז"ל וכי אין בעל הלכות כותב מעט מלשון הגמ' כדי לפרש דבריו והרי אף רבינו הגדול לא אמרה אלא לברר דב"ה לא בעו מומחין ואותו הזוג מקילין יותר ומכשירין אף בב' מאותן ג' שלא תאמר בעינן שלשה הדיוטות או יחיד מומחה כדיני ממונות ואח"כ פסק הלכה כאותו הזוג ולמדנו שהמיאון בב' הדיוטות ועוד מצינו לר"ת ז"ל שאמר לכתתלה ג' ודיעבד אפילו בב' דיקא נמי דקתני מכשירין בב' ודיעבד משמע ולפי שרבינו סומך על ר"ת ז"ל ברוב דבריו שמא לכך נתכוון כשכתב דמומחין לא בעיא הא ג' בעינן לכתחלה ואם מיאנה בב' כשר בדיעבד וכן מדברי בעל הלכות גדולות שכך כתב וצריכה למאוני בפני ג' דתניא ב"ש אומרים עד רבי יוסי בר' יהודה ורבי אליעזר בר' שמעון מכשירין בב' והלכה כאותו הזוג: