ספר הזכות על יבמות לז

כתוב בהלכות בעא מיניה רבא מרב נחמן צרתה מה היא ומסקנא או חולצת או מתייבמת נוסחא רויחא וה"ה לצרתה של יתומה בחיי האב לרבנן: השיב הרב ז"ל הא מילתא לא מיחוורא שפיר משום דלר' אליעזר גופיה הא לא שרינן לצרה אלא משום דהיא גופה גזירה ונגזר גזירה לגזירה אבל יתומה בחיי האב בין לרבי אליעזר בין לרבנן אסורה דאורייתא היא וערוה היא מן התורה הילכך צרתה נמי צרת ערוה היא ושתיהן חולצות ולא מתיבמות: ע"כ דברי הרב. ואלו דברי תלמיד: אמר המחבר כמה דברי רבינו הגדול מחוורין אילו היתה דעתי מכרעת שהרי כל עיקר מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בכאן אינו אלא משום דר"א סבר אדם טועה לומר קדושי קטנה כלום ולפיכך גזר אפילו בגדולה ואצ"ל שיגזור בצרת קטנה יתומה משום לתא דידה ורבנן סברי אדם יודע שאין קדושי קטנה כלום ואפילו בהחזירה קטנה וגדלה אצלו אמרינן גמר ובעל לשם קדושין ולא חיישינן ולא גזרי' בה כלל וחולצת ומתייבמת וכדמפורש טעמא בפרק המדיר ואם בעצמה אין חוששין היאך נגזור בצרתה של קטנה הרי דבר ידוע שאין קדושי קטנה כלום ושגרושיה גרושין גמורין ולא אתו ליבומה לעולם ועוד אין לחוש שכל קטנה וגדולה דרכן של מיבמין בגדולה ואין דרכן בקטנה כדתנן בא יבם על הקטנה וחזר ובא על הגדולה פסל את הקטנה לפי שהגדולה וכו' ואתמר בירושלמי אפילו לא בא על הגדולה פסל את הקטנה לפי שהגדולה צריכה הימנו חליצה וכיון שהדבר כן היאך נגזור בדבר ידוע משום חשש גמור רחוק אין לך אלא כדברי רבינו וכל המרבה בגזרות עלי ראיה ללמד. ודאי בירושלמי מצאתי בזה מחלוקת דגרסינן התם מודים חכמים לרבי אליעזר בקטנה שהשיאוה אביה ונתגרשה שהיא כיתומה בחיי אביה קדושיה וגרושיה תורה חזרתה אינה תורה צרתה מהו רב אמר צרתה אסורה ר' יוחנן אמר צרתה אסורה ריש לקיש אמר צרתה מותרת א"ר אלעזר חזרתי בין על רבנן דהכא בין על רבנן דתמן ולא אשכחי' בר נש דכוותי אלא ר"ל כי אמר צרתה מותרת רב המנונא הוה יתיב קמיה ר' אחא בר אחוה א"ל צרתם מהו א"ל מותרת א"ר אבא בר ממל מסתברא כמאן דמר צרתה מותרת ברם כמאן דמר צרתה אסורה מה נפשך צד שקנה בה כנגדו מותר בצרה צד שלא קנה בה כנגדו הותר בצרה אמר רבי שמאי וכי יש מה נפשך בעריות מאי כדון כל יבמה שאינה כולה לחוץ צד הקנוי בה ידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה ע"כ גירסת ירושלמי והרי באותו תלמוד עצמו רבו המתירין והתירו דרבנן דהתם ורבנן דהכא דאינון רב ור"י אסרו ור"ל ור"א ורב המנונא ור' אחא דקבל מיניה כולן מתירין בה ועוד שהאוסרין לא משום גזרה נגעו בה אלא משום דקטנה עשאוה קנויה ונשואה וקי"ל בגמ' דילן קטנה קנויה ואינה קנויה הילכך אפילו לטעמיה דר' שמאי יש מה נפשך בעריות וכ"ש דבגמרא דילן לא חיישינן להכי ואפילו צרת חרשת גרושה מתיבמת ותו לא מידי: