ספר הזכות על יבמות לד.

כתוב בהלכות שלחו ליה לאבוה דשמואל יבמה שרקקה דם תחלוץ לפי שא"א בלא צחצוחי הרוק ודוקא במוצצת אבל בשותתת לא: השיב הרב ז"ל מדקא חזינן בגמרא ב' טעמים ברקיקת דם האחד שאמרו מי כתיב וירקה רוק משמע דלא בעינן צחצוחי הרוק אלמא אפילו שותתת נמי יצאה ידי רקיקה ובשני שפירשו דא"א לדם בלא צחצוחי הרוק ודוקא במוצצת אבל בשותתת לא והטעם הראשון נראה שהוא שהיו הכל שוין בו דלוי דאסתפק ליה אתא שאיל בי מדרשא ופשטי ליה מי כתיב וירקה רוק מי כתיב וחלצה ביד ובודאי טעמא דמסתבר הוא דהא רוק לא כתיב באורייתא וגבי זב נמי דכתיב וכי ירוק הזב אי לאו דכתיב זובו טמא הוא ה"א דאפילו דם היוצא מפיו הוי טמא הלכך מיבעי ליה למימר דהני תרתי שמועתא לא פליגי אהדדי דההיא דלעיל דלא בעי צחצוחי הרוק מיירי בשרקקה במקום חליצה דסגי לה בהכי והך שמעתתא בתרייתא דבעי צחצוחי הרוק בשרקקה שלא במקום חליצה ולפסלה מן היבום דאי איכא צחצוחי הרוק הוא דמיפסלא דגזרינן בה משום רקיקה דבתר חליצה אבל לית בה צחצוחי הרוק לא מיפסלא ולא גזרינן בה מידי. כך נ"ל האמת. ע"כ דברי הרב. ואלו דברי תלמיד: אמר המחבר מדברי רבינו הגדול ז"ל נלמוד שזו שאמרו מיכתיב וירקה רוק לומר דאי כתיב הכי בעינן כוליה רוק והשתא סגי לה בצחצוחי הרוק בלבד ואילו בלא צחצוחי הרוק כגון בשותתת לא סגי לה דהא לא קרינא ביה וירקה ואדרבה לענין מיפסל הו"ל למיגזר בכל רקיקה דכיון דבסוף אית אמרי כבר חלצה ואתי למשרא חלוצה אלא ודאי דם שותתת ליתיה בכלל רקיקה כלל וכן נמי פירש רבינו שלמה ז"ל ותמה על עצמך דם השותת מפיה היכי הוי רקיקה במקום חליצה והלא אמרו אכלה תומא ורקקה אכלה גרגישתא ורקקה ולא כלום וירקה מעצמה בעינן ומצאתי עוד בירושלמי במעשה דלוי בקריאתה רקקה דם מהו א"ל אם יש בו צחצוחית של רוק כשר גדמת במה הוא חולצת בשיניה: