ספר הזכות על יבמות לג

כתוב בהלכות שמעינן מינה דמתני' טעמא לחוד ודאמימר טעמא לחוד דסבירא ליה לאמימר דבעי לתרוצי רגליה למידחסי' על ארעא וחליץ: השיב הרב ז"ל הני תרתי שמעתתא דאמימר לאו חד טעמא הוא דהא אמר צריך למידחסיה לכרעיה ואי לא דחיס ליה לא מפסלא לה חליצה והאי דקאמר האי מאן דמסגי אלוחתא דכרעיה לא חליץ אי חליץ חליצתו פסולה וטעמא דמילתא משום דגב הרגל הוא שנקרא רגל ותחת הרגל הוא שנקרא כף הרגל וזה שרגליו הפוכות וכף רגלו הולכת לו למעלה נמצאת נעלו נחלצת כף רגלו ולא מעל רגלו גם כשהוא הולך נעלו הולך למטה מרגלו והתורה אמרה נעלו מעל רגלו ותרתי שמעתתא דאמימר הלכתא נינהו כדכתב הרב ז"ל ע"כ דברי הרב. ואלו דברי תלמיד: אמר המחבר ואם כדברי רבינו אברהם היאך הקשה לו רב אשי לאמימר והתניא בין עומד בין יושב בין מוטה דההיא בדיעבד תניא דהחולצת חליצתה כשרה קתני דהיינו דיעבד וא"ת משום יושב ומוטה מ"מ דיעבד תניא ומנא ליה דלכתחלה לא נידחוס אארעא דתהוי חליצה מעלייתא ומה שפירש משום דגב הרגל הוא שנקרא רגל ותחת הרגל נקרא כף ולא נקרא רגל חזרנו על צדדי הלשון ולא נתבאר כן אלא הכל נקרא רגל ונקרא יד כענין ואתן את הכוס על כף פרעה ושם נאמר ונתת כוס פרעה בידו. וסמך ידו על ראש העולה והוא תוך היד ונתת הכל על כפי אהרן ועל כפי בניו ולקחת מידם וכן ברגל תרמסנה רגל רגלי עני ועיקר זאת המלה כי היד בלא אצבעות נקרא כף כענין כף אחת עשרה זהב ומן השמן אשר על כף אהרן וימלא כפו ממנה והוא הקמיצה ששנינו בה חופה פס ידו ובין הגב ובין התוך נקרא כן דענין וראש דגון ושתי כפות ידיו ורגליו והשתחוו לו על כפות רגליך ושנינו בענין גיד הנשה אינו נוהג בעוף מפני שאין לו כף והקשו בגמרא והא חזינן דאית ליה ומפרקינן אית ליה ולא עגול אלמא כל דבר עגול דומה לכף נקרא כף ועוד אמרו במס' נדה משיתמעך הכף מקום כנוס בשר גבוה ועגול ואונקלוס מתרגם כף בכ"מ ידא והטעם לפי שהכל בכלל היד כי הכף עם האצבעות נקרא יד ונקרא רגל בין למעלה בין למטה. ובמקומות שהלשון מרחיב לכלול האצבעות עם הכף כענין כפך מעלי הרחק וכגון בכל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו והענין לאמצע היד ואמצע רגל שהוא העיקר אבל זה דבר ברור שיד ורגל כוללין הכל תדע דהא לענין חליצה בעינן דחליץ בכולי רגל שאם חלץ בפנתא בלבד ואין לו לסנדל למטה בארץ כלום חליצה פסולה היא אלמא לא קרינן ביה מעל רגלו דכולי רגל בעינן אלא מסתברא דהני תרתי שמעתתא דאמימר שייכין בהדדי דבעינן דדחיס כרעא כלומר שיניח אותו על הארץ בדרך הליכה לאפוקי היה רגלו נתלה על עקבו כדרך אדם מוטה או שהיה מושכב על צדו כדרך אדם יושב ומאי דקאמר למדחסיה אורחא דסוגיא נקט כי היכי דלהוי כדרכו אפילו בשעת חליצה והיינו דגרסינן בשאר נוסחי לתרוצי לכרעיה וכולן לדבר א' נתכוונו והיינו דמקשינן עליה דאמימר מחולצת בין יושב בין מוטה ופריק לעולם דדחיס לכרעיה כלומר דכפוף כרעי' ומתרץ רגליה בדרך הליכה ואמר אמימר האי מאן דמסגי אלוחתא דכרעיה לא חליץ משום דלא מצי לתרוצי לכרעיה כדרך הלוך בני אדם וקמ"ל דלא אזלינן בתר הילוכא דידיה וטעמיה דאמימר בתרוייהו אם כדברי ה"ר אברהם משום דבעינן חליצה מעל הרגל ולא מעל כף הרגל והאי נמי כיון דרגלו מוטה מעל כף הרגל הוא חולץ אבל מתוך שלא עלה לנו דברי הרב ז"ל נראה לנו מדכתיב ועמד ואמר ותניא בספרי מלמד שאין אומרים דברים אלא בעמידה וכי כתיב וחלצה נעלו נמי אועמד כתיב ואף על גב דעמידה ממש לא מעכבא. דרך עמידה מעכבא כדר' זירא והיינו דגרסינן באלו מגלחין אמימר שכיב בר בריה קרע עילויה אדכר דמיושב קרע קם קרע מעומד א"ל ר' אשי לאמימר קריעה מעומד מנא לן אי לימא מדכתיב ויקם איוב ויקרע אלא מעתה גבי חליצה דכתיב ועמד ואמר ה"נ והתניא בין עומד בין יושב בין מוטה חליצתה כשרה התם מי כתיב ויעמוד ויאמר ועמד כתיב מיהא משמע דועמד ואמר לא אקריאה בלחוד קאי אלא אף אחליצה גופה הילכך לכתחלה בעינן כולהו בעמידה דהא כתיב ועמד דיעבד אפילו מיושב מדלא כתיב ויעמוד וקמ"ל אמימר דדרך עמידה מיהא מעכב אפילו דיעבד כרבי זירא לא שנא למאן דמסגי אלוחתא ולא שנא למאן דמסגי שפיר והשתא הפוך כרעי' דהא מ"מ השתא לא חזי לעמידה כרגל והנך תלת שמעתתא שייכן בהדדי ובתלתייהו אזיל רב אשי לטעמיה דמקשי ושאיל ואמימר לטעמיה דמורי ובא והלכתא כוותיה ובזה קיימנו עוד דברי רבינו והגאונים שכתבו בסדר חליצה אין אומרין דברים אלא בעמידה וכבר הוקשה עליהם מזו השמועה שבפ' אלו מגלחין ומדברינו נתברר הכל כהוגן: