ריטב"א על יבמות צח.

מאי לאו דנסבא כשהוא גר פי' וש"מ שאפי' אשה שנשא אחיו בגיירות דקדושיו קדושי' כיון שמת מותרת לאחיו ואעפ"י שיש לו בנים והא ודאי לא נצרכה אלא כשלדתן בקדושה דאי כשלדתן שלא בקדושה פשיט' וק' לרב ששת דאסר וה"ה דק' לרב אחא ללישנא קמא דהכ' מילתא פסיקתא קתני ואפילו באחים מן האם ולא מן האב:

לא דנסבא כשהוא עכומ"ז פי' ומשנתגייר לא ידעה דהשתא לכ"ע שריא לאחים אחר מיתה מיהת וכדפי' ואפילו מחיים אפשר היה להתיר אע"ג דאסירי בעכומ"תן משום בעולת בעל אותו אישות אין לו עיקר וכשנתגיירו פקע וליכא שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה ודלא כי"א דא"ה אסירי מחיים שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדוש' קלה וא"כ אפי' בגט לא משתריי' ואפי' לעלמא דאינהו לאו בני גטה נינהו בעכומ"תן ויאמר' באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ותהיה בת עכומ"ז בעולה שנתגיירה אסורה לישראל עולמית אלא ודאי דהא ליתא דכולי עלמא ידעי דאישותם פקע בגיירות וליכא למיחש לאותו אישות כלל ובת עובדי כוכבים ומזלות שנתגיירה מותרת ועכומ"ז שנתגייר הוא ואשתו אם רצה מקיימ' ואם רצה פוטרה בלא גט וכן דעת גדולי רבותינו ומר' הר"ם ז"ל:

אמר הרי אשה וז' בניה על ספסל זה ישב ר"ע פר"ח ז"ל בשם אחרים הרי אשה וז' בניה מעידים כי על ספסל זה ישב ר"ע ואמר ב' דברים אלו ואינו נכון דא"כ כי פרכי' לקמן בהא דת"ח שמורה הוראה וכו' מאי מפרקי' שאני הכא דקאמ' הרי אשה וז' בניה ערביך צריך ערבא דאינהו לא מהימני מהא פירכא גופי וגם ר"ח ז"ל כתב דלא מסתבר הפי' והוא ז"ל פירש כפרש"י ז"ל הרי אשה זו שהתיר ר"ע לאח ואלו ז' בנים שלה:

ואיבעית אימ' שאני הכא דקאמר מילת' דיונה בן אמיתי בהדה פרש"י ז"ל ומגו דמהימן אהא מהימן אהא דנכרין דברי אמת ע"כ ומסתבר דהאי טעמ' דמלת' כי מי שאמר הלכה משבא מעשה לידו אין שומעין לו לא מפני שנחוש לשקר חס ושלום אלא שאומ' כן בדדמי מתוך שסובר שהדין כן וכדפי' במכילתי' דלעיל ולפי' כל שמסיי' לומר לן ד"א עם ההלכה ההיא באותו מעמד ראיה הי' והוכחה שנזכר ההלכה יפה ולא אמ' בדדמי כלל שאלו היינו חוששי' לו לשקר כי אמר מילת' אחרינ' בהדה דילמא איערומי מערים:

כך הגרסא בספרים ישיני' וכ"ג רש"י ז"ל וכן מצאנוה בתוספתא גר עכומ"ז שהיתה הורתו שלא בקדושה ולדתו בקדוש' יש לו שאר האם ואין לו שאר האב ורש"י ז"ל פי' כל הברית' דאיסור' משום דאתי לאיחלופי ולמטעי באיסור' דאורית'. נשא אחותה מן האם שנולד' בשעת עכו"מז יוצי' ואע"ג דלאו אחותו היא דכקטן שנולד דמי' דילמ' אתו למנסב אחותו שנולדה לאחר גיירות שהיא אסור' לו מן התורה דאחותו גמורה היא. מן האב יקיים דליכ' למגזר מידי דאפי יבא לישא אחותו שיוליד אביו אחרי הגירו' לית לן בה דלאו אחותו הי' כיון דהורתו שלו שלא בקדוש' אין זה אביו ואינה אחותו:

אחות אביו מן האם יוציא גזירה משום אחותו מן האם כדאמרן מן האב יקיים דליכ' למגזר:

אחות אמו מן האב רמ"א יוציא הואיל ואיכ' צד אם גזרי' וחכמי' אומ' יקיים דליכ' למגזר דלא דמיא לאחותו מן האם ומותר באשת אחיו שנולד בשעת עכו"מז אפי' מאמו דלא גזור אטו אשת אחיו מאמו דבגירותו דקורב' גזור רבנן אבל במידי דלא אתי ליה אלא ע"י קדושי לא גזור רבנן ע"כ פי' רבי' ז"ל ולפי שיטה זו י"ל דדוק' נקט תנא לדתו בקדוש' דבדידי' איכ' למגזר משום אחותו מן האם שתולד בגירות הואיל וגם הוא נולד בגיירות שאם הוא נולד בשעת עכו"מז ליכא למגזר בי' כלום ובתוס' הקשו על פי' זה מדאמרי' בפ"ד מיתות תניא כל ערוה שב"ד ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה אין ב"ד של ישראל ממיתין עליה אין בן נח נהרג עליה דברי ר"מ וחכמי' אומרי' הרבה עריות יש שאין ב"ד של ישראל ממיתין עליהן ובן נח מוזהר עליה והוינן בה ומי אר"מ הכי כל ערוה שאין ב"ד ממיתין עליה אין בן נח מוזהר עליה פי' כגון חייבי כריתות והתניא גר שהיתה הורתו שלא בקדושה וכו הא כל הני דמתני קאמר ר"מ יוצי' אלמא בן נח אסו' בהם בשעת עכו"מז ולפי פי' רש"י ז"ל שפי' בכאן מאי קושיא דהא טעמא דמתני' לאו משום שאסור בהם בשעת עכו"מז גזרו בגירות אלא שמא יטע' לישא אחותו שתולד בגיירו' האסורה לו מן התורה. ועוד שפי' הוא ז"ל בכאן דאחות האב מן האם יוציא גזירה משום אחותו מאמו והתם משמע בהדיא דמוקי האי ברייתא אליבא דר' אליעזר דדריש אביו זו אחות אביו אלמא טעמא דאסרי באחות אביו מן האם אינו מפני הגזירה שאומ' רש"י ז"ל אלא מפני שאסור' לו בשעת עכו"מז אליבא דר' אלעזר וגם רש"י ז"ל כן פי' שם במ' סנהדרין וכן עיקר והכי פי' גר שהיתה הורתו שלא בקדוש' ולידתו בקדושה יש לו שאר האם לאסור עליו אפי' שאר האם שנולד בשעת עכו"מז גמורה מפני שהיה לו אסור בעכומ"תן דבני נח יש להם שאר האם דמחמת קורבה הילכך גזרינן בהם כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. ואין לו שאר האב פירוש אינו אסור בשאר האב ואפי מה שנולד לאביו בגירות אחריו דכיון דאין לו בשעת עכומ"ז שאר האב אין לחוש לומר באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה וגזירה דטעותא נמי ליכא דכ"ע ידעי דלא חשיב אביו כלל והיינו דפי' כיצד נשא אחותו מן האב יקיים כי מותרת היתה לו בשעת עכומ"ז דלית להו שאר האב ולפי' אפי' נולדה בגירות יקיים. אחות אביו מן האם יוציא כדאוקימנא התם אליבא דר' אליעזר דאסר אותה לבני נח דדריש את אביו זו אחות אביו הילכך אסורה לו כדי שלא יאמ' באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ודוקא באחות אביו מן האם דאית לה שאר אם עם אביו אבל אחות אביו מן האב יקיים דהא אפילו לרבי אלעזר מותרת לבני נח מקרא מלא דבר הכתוב ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה והיינו אחות אביו ומוקים לה ר אלעזר באחות אביו מן האב וטעמו של רבי אלעזר כי האיסור הזה חדוש הוא לבני נח שהרי אחותו מן האב מותרת לו והרי בן נח מותר בבתו כדאמר רב הונא בפרק ד' מיתות והיאך יאסר באחות אביו אלא ודאי חדוש הוא וגזי' הכתוב ואין לנו אלא אחות שאר דהיינו אחות אביו מן האם אבל אחות אביו מן האב דליכ' שום שאר אם מותר לבני נח. ואף לר"ע שפי' את אביו גם הוא חדוש לבני נח וגזרת הכתוב דהא לית לבני נח שום ערוה דמחמת אישות כלל כדפרישנא לעיל. והא דקתני אחות אמו מן האם אסורה היא לו בשעת עכו"מז לר"א מפני שהוא שאר האם גמור וכדדריש התם את אמו זו אחות אמו אבל לר"ע אחותו ממש ואחותו מאמו הוא דאסר הכתוב לבני נח אבל לא אחות אמו כלל:

אחות אמו מן האב ר"מ אומ' יוציא פי' יוציא אליבא דר' אלעזר גזירה אטו אחות אמו מן האם ואטו אחות אביו מן האם כיון דאיכא צד אם ואע"ג דאינהו גופייהו אינן אסורות אלא כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה וכו' קסבר ר"מ דכלה חדא גזירא היא וחכמי' אומרים יקיים גזירה לגזירה היא והשתא דפרישנא דטעמי' דקתני יוציא היינו כדי שלא יאמרו באנו מקדו' וכו' וה"ה גר שהורתו ולדתו שלא בקדוש' יש לאסו' בכל מה שאמ' בברית' שיוצי' דבדידיה נמי איתי' לה"ט והא דקתני הורתו שלא בקדושה ולדתו בקדושה משום דכח דהתיר' נקטי' שאין לו שאר מן האב ואעפ"י שהיתה לדתו בקדושה ולא גזרו בו כלום מדבריהם אטו הורתו ולידתו בקדושה והרי הוא אסור מן התורה משום שאר האם במה שהיתה הורתו בקדושה ואסור מדבריהם במה שנולד בשעת עכו"מז בכל מה שאסרו בהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה וזה ברור. ודעת הגאון ז"ל שהלכה כר"ע וא"כ ליתה למתניתין דאסר אחות אביו מן האם וכ"ש אידך דהא כרבי אליעזר אוקימנא וכן פסק הרמב"ם דגר שהורתו שלא בקדושה ולדתו בקדושה מותר באחות אביו אפי' מן האם והיינו כר"ע אבל יש פוסקי' כר' אליעזר דמתני' דהכא דר"מ ורבנן כוותיה ובמתני' דהתם דקאי ר"מ בשיטתיה דר"ע רבנן פליג עליה ויחיד ורבים הלכה כרבים וכנ"ע וכן דעת הר"ם ז"ל: