ריטב"א על נדרים י.

כתב רבינו ז"ל שמעי' מיהא דלא מיבעי ליה לכשר למינדר או לאשתבועי וכו' עד והוא הדין לשבועות וקשיא לן היכי אמרינן דנדר אסור והלא מקרא מלא דבר הכתוב [תהלים עו] נדרו ושלמו לה' אלהיכם וכל נדר במשמע וכתיב [בראשית כ] וידר יעקב נדר ולא הוי נדבה אלא נדר דהא כתיב [שם] כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך וכתיב וידר ישראל נדר לה' ויאמר אם נתון תתן וכו' תירצו בתוספות דשעת צרה שאני דאמרינן בהגדה וידר יעקב נדר לאמר לאמר לדורות שיהיו נודרים בעת צרה פי' אם הוא חולה או בנו וכיוצא בו מותר לו לאמר כך וכך אתן אם אתרפא או אם אנצל מצרה זו וזה היה נדרו של יעקב ונדרים של ישראל לפי שהיו בצרה ומפני זה נהגו במקצת מקומות ליתן צדקות ושמן למאור בראש השנה ויום הכפורים בלבד לפי שהוא יום הדין שספרי חיים פתוחים לפניו יתברך והוי עת צרה ולפיכך נודרין כדי להנצל מן הדין (ב) ונודרין למחרתו לאלתר:

ובשאר מקומות שנהגו לידור צדקות בשבתות וימים טובים יש ליישב מנהגן שעושים כן מפני שיש מעצור לעניים ואם לא ידרו להם היום שהוא יום כנופיא לא יהיה לעניים די צרכם ולפיכך סומכין להקל בדבר מפני מחסור העניים שעומדין בצער ועוד שהרי ממנין גבאים לגבותה לאלתר למחרת וכיון שנדר חובה ברבים יתבייש הוא ולא יאחר אותה כלל ואם רצה לאחר הממונים מוציאין ממנו בזרוע:

גרסי' (א) בפ"ד הוי זהיר בנדרים שסופך למעול בשבועות. פי' שהן חמורות יותר לפי שיש בהם הזכרת השם:

ירושלמי. מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר התחיל אדם לנדור פנקסו נפתחת. פי' שמחפשים אחר מעשיו מפני שהרגיל פיו ולשונו בקדושה לנדרים:

ד"א מוקש אדם איחר אדם נדרו פנקסו נפתחת. פי' דריש ואחר מל' איחור: