ריטב"א על נדרים י:

מתני' לחולין שאוכל לך לכשר לדכי אסור. פי' כלן בפתחות הלמ"ד ואע"פ שכשאומר כן בפיו דומה תיבה אחת תולין להחמיר שרוצה בו שתי תיבות לא חולין לא כשר לא דכי וטעמא דאסור משום דהכי קאמר מה שאוכל משלך לא יהא חולין ולא כשר ולא דכי אלא קרבן והוי יד הנדר ואע"פ שהיה אפשר לפרש לחולין תיבה אחת כאומר חולין שאוכל לך שהוא מותר סתם נדרים להחמיר עד שיפרש להקל וכן בשאומר לכשר או לא כשר ר"ל שלא יהא מה שאוכל משלו כשר אלא פסול ואמרינן דעל פסולי המוקדשים נתכוין שהוא דבר הנדור וכן כשאומר לא דכי אלא טמא אמרינן דעל קדש טמא קאמר ולא לחזיר טמא שהוא איסור גברא דסתם נדרים להחמיר וכן כשאומר טהור יהא מה שאוכל לך לא אמרינן (ב) דלעוף טהור נתכוין דאסור גברא אלא לקדש טהור דהוי אסור חפצא ואסור ובכלן אם פירש להקל מותר כדכתיבנא לעיל:

פגול נותר ה"ז אסור. דפגול ונותר דבר הנדור הם וכן אם אמר דבר זה אסור עלי כאימרא אסור דעל כבש התמיד דיינינן ליה דקאמר שהוא קדש וכן כדירים על הבהמות המוקדשות שהם בדיר ולא על של חולין וכשאמר כעצים אמרינן דכעצי המערכה קאמר וכן כירושלים אסור דקסבר אבני ירושלים קדושות הן:

נדר באחד מכל משמשי מזבח. פי' מכלי שרת שהם קדש אע"פ שלא הזכיר קרבן הרי זה נדר:

ר' יהודה אומר האומר ירושלים לא אמר כלום. פי' משום דלא אמר כירושלים דאסר ת"ק אבל אמר כירושלים מודה ר' יהודה ובמתניתא אמרי' לר' יהודה דאפילו אמר כירושלים לא אמר כלום דקא סבר ירושלים לא מקדשא ותרי תנאי נינהו אליבא דר' יהודה ולית הלכתא כוותיה בחדא מינייהו:

והא דאסרינן באומר כאימרא כדירים לא תיקשי לך למאי דקי"ל כרבא בפ' שבועות שתים בתרא [דף כ.] דליכא התפסה בנדר ושבועה דהתם הוא באמר זה כזה אבל הכא מיירי בנזכר שם איסור בככר זה שאומר ככר זה אסור עלי כאימרא והוי נדר גמור אי נמי אפילו באומר ככר זה כאימרא ולאו למימר דחשיבה התפסה וליהוי נדר גמור אלא לומר דמיחייב משום ידות דדיינינן דיבוריה דבעי למימר זה אסור כזה ובהא מודה רבא דמיחייב משום ידות ולא קאמר אלא דמתפיס בנדר לא חשיב נדר גמור משום דלהתפיס ביה קדושה דאידך דאתפיס ביה דהא לא תפיס וכדבעינן לפרושי קמן אבל דעת רבינו ז"ל דמתני' התפסה גמורה היא ונדר גמור כשאמר זה כזה ולא פליג רבא אלא במתפיס בשבועה דלאו שבועה היא מפני שהשבועה איסור גברא ואין איסור בגוף הדבר אשר יתפיס בו כשיאמר זה כזה ואי אמרינן דבעיא למימר לא יאכל זה כזה הא לאו מידי דמתפיס הוא אבל בנדר דאיסור חפצא שפיר מתפיס ביה קדושתיה שאומר זה כזה ומודה ביה רבא ואביי סבר דאפילו בשבועה שייכה התפסה שלא יאכל זה כזה וכמו שהאריך רבינו ז"ל לקמן באידך פירקא ואין זו שיטתנו כמו שנפרש במקומו בע"ה: