ריטב"א על נדרים ט.

מתני' כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה. פי' רשעים לאו ממש דאינון לית להו עסק בנזירות ובקרבנות אלא משום דרגילין בנדרים קרו להן רשעים בענין זה לפי שאין זו מדת כשרים וכדאמרי' בגמ' כל הנודר אע"פ שמקיים נקרא רשע כלומר רשע בענין זה כדאמרינן קרא [דברים כ] והרשיעו את הרשע כלומר שהוא רשע וחייב בדין ההוא ופרישנא בגמרא דהכי קתני באומר כנדרי רשעים הריני עלי הימנו שלא אוכל פי' שאם היה נזיר עובר לפניו ואמר כנדרי רשעים הריני הוי יד לנזירות וכן אם היתה בהמה לפניו או שהיה מדבר בענייני קרבן ואמר כנדרי רשעים עלי הוי יד לקרבן וכן אם היה ככר לפניו ואמר כנדרי רשעים הימנו שלא אוכל הוי יד מוכיח לשבועה שאנשים שאינם כשרים רגילים בנדרים ושבועות אלו ולפיכך כשאומר כנדרי רשעים בכל אחד מלשונות אלו הוי יד לעניינו והוא שנתכוון לכך דכולהו ידות לא הוו כלום אלא בשנתכוון לכך כדכתיבנא:

ואם אמר כנדרי כשרים לא אמר כלום. ולא הוי יד כלל שאין כשרים רגילין בדבר זה והוי כתולה נזירותו במי שאינו נזיר וקרבנו כחולין:

אבל אמר כנדבת כשרים נדר בנזירות וקרבן. פי' באומר כנדבת כשרים הריני או עלי כדכתיבנא לעיל דהשתא יד מוכיח הוא שנתכוון לכך כי לפעמים שהכשרים עושין נדבה בקרבן כר' יהודה שהיה מביא כבשתו חולין לעזרה וסומך עליה דהשתא לא אתי לידי תקלה ובנזירות נמי איכא נדבת כשרים דפעמים שהנזירות מצוה וראוי לכשרים לנהוג בו כשראה שיצרו מתגבר עליו וצריך להכניעו קודם שיהא טורדו מן העולם כדאמרינן בגמ' [דף ט:] תניא שמעון הצדיק אומר לא אכלתי מימי אלא אשם אחד של נזיר טמא פעם אחת בא אדם אלי מן הדרום ראיתיו יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית להשחית שער נאה כזה אמר לי רועה הייתי לאבא בעירי והלכתי למלאת מים מן המעין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי ובקש לטרדני מן העולם אמרתי לו רשע למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך העבודה אני מגלחך לשמים כלומר שידור בנזירות ומתחייב תגלחת בסוף נזירותו עמדתי מיד ונשקתיו על ראשו אמרתי כמוך ירבו נודרי נזירות בישראל עליך הכתוב אומר [במדבר ו] איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' כלומר שנתכוון לשם שמים ולאפוקי הנודרים בנזירות כדי לצער עצמם ואין זו מדת כשרים ואילו בשבועה לא משכח תנא שבועת כשרים בשום אנפא משום שיש בה הזכרת השם על הרוב ויש במעילתה מכשול גדול לו ולכל העולם כדאיתא בפרק שבועת הדיינים [דף לט.] וקרוב הדבר לבא לידי תקלה ולפיכך אין רגילין בה בשום צד אלא אם כן כשנשבעין לקיים המצות שהוא דבר שבחובת גופם ואין לאחרים אתם ומכירין עצמן שיתקיימו שבועתם אבל בדברים אחרים אין נשבעין כלל ומשום הכי לא הוי יד לשבועה כלל:

גמרא מאן תנא דשני ליה בין נדר לנדבה. דכשרים רגילין בנדבת קרבן ולא בנדר קרבן כדקתני כנדבת כשרים נדר לקרבן אלמא נדבה מותרת לכשרים:

לימא לא ר"מ ולא ר' יהודה דתניא טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם טוב מזה ומזה נודר ומקיים דברי ר' יהודה. פי' דקרא כתיב לעיל את אשר תדור שלם טוב אשר לא תדור וכו'. ודריש ליה ר' יהודה הכי את אשר תדור שלם הוא טוב מאשר לא תדור וכ"ש משתדור ולא תשלם ר"מ אומר טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר פי' דלר' מאיר קרא דטוב אשר לא תדור נדרש לפניו ולאחריו והכי קאמר קרא אם נדרת שלם אבל טוב היה לך שלא תדור כלל ממה שנדרת ושלמת שמא תדור ולא תשלם מיהא אמרינן דלר' מאיר אין נודרין ונודבין כלל ולר' יהודה אפילו נדר מותר ומתני' דלא כחד מנייהו דהכי משמע פשטא דפלוגתיהו דלא שאני לר' מאיר ולר' יהודה בין נדר ונדבה:

ואוקימנא כר' יהודה וכי שרי ר' יהודה דוקא נדבה דלא שכיחא בה תקלה כולי האי אבל בנדר דאיכא תקלה דמשתלי ולא מיפריש לא שרי ואתיא ממתני' ופרכי' דהא קתני נודר פי' בשלמא קרא לא קשיא דבלשון תורה קרי לנדבה נמי נדר אבל לישנא דמתני' קשיא דקתני נודר אלמא אפילו נודר מותר ופריק תני נודב ואקשי' והא נדבה נמי אית בה תקלה שימעול בה ליהנות ולהשתמש בה ואמאי שרי ופרישנא דר' יהודה לא שרי אלא בנדבה דהלל שמביא כבשתו חולין לעזרה ואח"כ מקדישה וליכא למיחש לתקלה ומתני' דשרי נדבת קרבן בכי האי גוונא ואפילו בכי האי פליג ר"מ ואסר שמא מתוך כך יהא רגיל בנדבות ונדרים בעלמא והלכתא כר' יהודה דסתם מתני' כוותיה: