חדושי הר"י מיגאש על שבועות מח.

מתיב רב הונא בר יהודה אחד אומר גבוה שלש מרדיעות ואחד אומר גבוה שתי מרדיעות עדותן קיימת פי' דעבידי אינשי דטעו בין שתים ושלש אחד אומר שלש ואחד אומר חמש עדותן בטלה פי' דלא עבידי אינשי דטעו בין שלש וחמש והויא להו עדות מוכחשת וקתני ומצטרפין לעדות אחרת כלומ' הן עצמן אין מצטרפין זה עם זה להעיד בעדות אחרת לפי שאחד מהם שקרן הוא ופסול ואינו ראוי להעיד אבל אם יצטרף אם כל אחד מהן להעיד בעדות אחרת עדותן כשרה לפי שיש לומר בכל אחד מהן שמא זה היה הכשר שהעיד עדות אמת וחברו הוא שהיה שקרן מאי לאו לעדות ממון אלמא אעפ"י דהא אתכחיש עדות דראש חודש זה בא בפני עצמו ומצטרף עם אחר להעיד בעדות אחרת וזה בא בפני עצמו ומצטרף עם אחר להעיד בעדות אחרת ותיובתא דרב חסדא דאמר בהדי סהדי שקרי למה לי אמר רבא הכי קאמר הוא ואחד מצטרפין לעדות אחרת של ראש חדש כלומר אם יבא עד אחד ויצטרף עם אחד מהן בעדות אותו ראש חדש עצמו ותמצא עדותן מכוונת או בשלש או בחמש תתקיים עדות אותו העד שנצטרף עמו עכשיו עד אחד ואין משגיחין באותו העד שהכחיש אותו כבר קודם שיבא זה העד האחר ויצטרף עמו דהוי להו תרי ואין דבריו של אחד במקום שנים פירוש והאי דאמרינן לעדות אחרת של ראש חדש לאו אעדות שמעידי' בראש חדש אחר הוא אלא העדות שהעיד באותו ראש חדש עצמו הוא מדקאמרינן ואין דבריו של אחד במקום שנים אלמא באותו ראש חדש עצמו שהיתה בו ההכחשה הוא שנצטרף עמו עד אחד.

האי דקרי לה עדות אחרת משום דכבר הוכחשה עדותו ונעשית עדות בטלה וכיון שבא עכשיו עד אחד ונצטרף עמו ונתקיימה עדותו לאחר שנתבטלה נעשית כעדות חדשה ולהכי קרי לה עדות אחרת.

מתני' אמר לחנוני תן לי בדינר פירות ונתן לו וכו' פי' כשנתן לו החנוני פירות אלו ולא הוליכן בעל הבית לביתו שאלו הוליכן הוה ליה החנוני בתביעת הדינר כדין מנה לי בידך אין לך בידי פטור אלא צבורין הן עדין ברשות הרבים כדקתני ברייתא בהדיא תניא אמר רבי יהודה אימתי בזמן שצבורין ומונחין ברשו' הרבים אבל הפשיל קופתו לאחוריו המוציא מחבירו עליו הראיה והאי מימרא דקאמר רבי יהודה לכולי עלמא הוא בין אליבא דידיה ובין אליבא דרבנן כדאמרינן התם כל מקום שאמר רבי יהודה אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי חכמים וכיון שצבורין הן ומונחין עדין ברשות הרבים לפיכך נשבע בעל הבית כעין דאוריית' שכבר נתן את הדינר ונוטל את הפירות דהוה ליה נשבע ונוטל:

ואם תשאל וכיון דצבורין ומונחין ברשות הרבים נינהו דממילא שמעת דאכתי לא זכה בהו בעל הבית דהא לא משכינהו הא קיימא לן דמשיכה ברשות הרבים לא קניא ליהוי הני פירות ברשות החנוני וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה.

שתי תשובות יש להשיב בשאלה זו דהא דמאן לימא לן דלא הגביהן בעל הבית ואח"כ נתנן ברשות הרבים דודאי קנאן ונעשו ברשותו ואם תאמר אם כן ליהיו חנוני מוציא מחבירו ועליו הראיה כדין מנה לי בידך אין לך בידי ואמאי אצרכוה שבועה לבעל הבית היינו טעמא דאצרכוה שבועה משום דמכל מקום הא קא חזינן להו להני פירות דקיימי ברשות הרבים דאף על גב דהא קא מודה חנוני דזכה בהו בעל הבית כיון דקא טעין דזכה בהו בעל הבית אדעתא דיהיב לי דינר הוא דזכה להו ואכתי לא יהיב לי מידי וב"ה קא טעין דיהב לי' ומש"ה אצרכוה רבנן לב"ה שבועה והדר שקיל להו להנך פירות ועוד דאי נמי לא אגבהינהו בעל הבית להני פירות דאכתי לא זכה בהן היינו טעמא דמשתבע בעל הבית ושקיל להו חדא משום דחנוני לא מיהדר קא הדר ביה מהנהו פירות אלא מתבע הוא דקא תבע ליה לדינר כי היכי דלישקול להו בעל הבית לפירות דאשתכח דקיומי קא מקיים להו להני פירי ביד בעל הבית:

ועוד דכד מעיינת בה במילתא משכחת לה דכי אמרינן דהיכא דלא משך לא קנה הני מילי היכא דליכא בינייהו טענה וכפירה אבל הכא דקא טעין בעל הבית דיהב ליה הדינר דמי פירות אלו בעא החנוני למיהדר ביה לאו כל כמיניה אלא עד דמיהדר ליה דינר דיליה ומקבל עליה מי שפרע וכמה דלא מהדר ליה לדינר ומקבל עליה מי שפרע לא מצי הדר ביה ואע"ג דחנוני הא קא כפר ביה ולא קא מודה דשקל מיניה דינר מכל מקום על טענת בעל הבית הא לאו בר מהדר ניהו החנוני ואכתי זבינא דפירות כדקאי קאי:

ואם תאמר וכיון דחנוני הא קא כפר ביה בהכי ליהוי בעל הבית מוציא מחבירו עליו הראיה כי אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה היכא דאיכא שור שחוט לפניך אבל הכא ליכא שור שחוט לפניך דהא איתינהו לפירות ברשות הרבים וקא מודה חנוני דזבוני זבנונהו לבעל הבית משום הכי משתבע בעל הבית ושקיל להו לפירות:

וכן הא דקתני אמר לשולחני תן לי בדינר מעות ונתן לו הכי נמי מתוקמה כגון דהוי להו הני מעות צבורין לפני בעל הבית ומשום הכי משתבע בעל הבית ושקיל להו כפום דפרישנא לענין פירות:

ולענין בבא דסיפ' דקתני נתן לו את הדינר אמר לו תן לי את הפירות אמר לו נתתים לך והולכתם לתוך ביתך וכו' הכין פירושיה כגון דיהביה בעל הבית לדינר ושוייה קמיה דחנוני והפירות צבורין ומונחין ברשות הרבים וטעין בעל הבית דהאי דינר יהבתיה ניהליה בהני פירות דצבורין ברשות הרבים וחנוני טעין דהאי דינר בפירות אחריני דכבר שקלתינהו מינאי ואמטיתינהו לפיכך הוא דיהבתיה ניהליה והני פירות דצבורין ברשות הרבים דידי נינהו וצברתינהו ברשות הרבים כי היכי דליחזי אינשי וזבני להו מינאי והאי דינר לאו מישקל שקליה החנוני ויהביה באנפלי דיליה דאלו יהביה באנפלי דיליה הוי ליה כענין הפשיל קופתו לאחוריו לענין פירות דודאי שהמוציא מחבירו עליו הראיה וכיון דאכתי הדינר קמיה דחנוני נינהו הוה ליה כדין הפירות שצבורין ומונחין בר"הר דקתני בבבא דרישא דמש"ה משתבע החנוני ושקיל ליה כי היכי דמשתבע ב"ה בבבא דרישא ושקיל להו לפירות ומההיא טעמא גופיה דקא משתבע ב"ה התם ושקיל להו לפירות קא משתבע הכא חנוני ושקיל ליה לדינר דכי היכי דהתם הא קיימא פירות קמן בר"הר וקא מודה חנוני לב"ה דמזבן זבנינהו ניהליה וטענה וכפירה דאיכא בינייהו בענין הדינר ניהו הם הכי נמי הכא הדינר הא קאי קמן וקא מודה בעל הבית דיהביה לחנוני בתורת דמים וטענה וכפירה דאיכא בינייהו לענין הפירות ניהו.

וכן נמי בבבא דסיפא דשולחני מעות צבורין לפני בעל הבית ויהב ליה בעל הבית לדינר דיליה קמי השולחני בעל הבית טעין דהאי דינר בהני מעות יהבתיה ניהלך והשולחני טעין דהאי במעות אחריני דכבר יהבתינהו ניהלך ושויתינהו בכיסך הוא דיהבתיה ניהלאי והני מעות דצבורין קמאי דידי נינהו וצברתינהו קמאי כי היכי דליחזונהו אינשי ואתו ומזבני להו מנאי דכיון דבעל הבית הא קא מודה דהאי דינר יהבתיה לשולחני בתורת דמים והטענה והכפירה במעות נינהו משתבע השולחני ושקיל ליה לדינר כי היכי דמשתבע חנוני בבבא דסיפא ושקיל ליה לדינר דמעות דשולחני הכא במקום פירות דחנוני התם ניהו ודינר ומעות דבעל הבית הכא הדין הוא טעמא דתנא קמא ורבי יהודה מודה ליה בבבא דרישא דחנוני ובבבא דרישא דשולחני ופליג עליה בבבא דסיפא דשולחני דאין דרך שולחני להיות נותן מעותיו עד שיטול את הדינר ואע"ג דהא אתא לוקח למעות וכל שכן דלא צביר להו קמיה מיקמי דליתיה לוקח וזבין להו מיניה הילכך כי טעין השתא דיהב ליה לבעל הבית המעות מקמי דלישקול מיניה דינר והני מעות דצבירי קמיה כי היכי דלחזונהו אינשי ואתו וזבנו להו הוא דצברינהו לאו כל כמיניה ולא משגחינן לטענתיה אלא משתבע בעל הבית דאכתי לא שקל מיניה מעות ושקיל כי היכי דמשתבע בבבא דרישא דיהב ליה לשולחני דינר ושקיל מיניה אבל לענין בבא דסיפא דחנוני ליכא למימר אין דרך חנוני להיות נותן פירותיו עד שיטול הדינר משום דהא אנן סהדי דאיכא חנוני דיהב פירותיו מיקמי דלישקול ליה לדינר ואיכא דשקיל ליה לדינר והדר יהיב פירות אלא במאי דקא טעין חנוני דהני פירות דצבורין ברשות הרבים דידיה נינהו והאי דצברינהו ברשות הרבים כי היכי דליחזו להו אינשי ואתו וזבני להו מיניה הוא דפליג רבי יהודה דקא סבר אין דרך חנוני להיות צובר פירותיו ברשו' הרבי' מיקמי דלית' לוקח וזבין להו הילכך הני פירות דצבורין ברשות הרבים ברשותיה דהאי לוקח דיהב ליה לחנוני האי דינר מוקמינן להו וכאלו בידו נינהו והיינו דקאמר כל שהפירות בידו ידו על העליונה כלומר בעל הבית שפירות אלו בידו הן ידו על העליונה דמשתבע בהני פירות דצבורין ברשות הרבים הוא דיהביה ושקיל להו לפירות ועלה קאמרי בגמ' וצריכא דאי אשמועינן פירות בההיא קאמרי רבנן דמשתבע חנוני דהאי דינר בפירות אחרינא דכבר שקלינהו מיניה בעל הבית והני פירי דצבורין ברשות הרבים כי היכי דליחזנהו אינשי אחריני ואתו וזבנו להו הוא דצברינהו משום דפירי עבידי דמרקבי הילכך עבידי אינשי דצביר ליה חנוני לפירי דיליה ברשות הרבים כי היכי דליחזנהו אינשי וזבני להו אבל מעות דליכא למימר הכי אימא מודו ליה לרבי יהודה דאין דרך שולחני להיות נותן מעותיו עד שיטול דינר וכל שכן דלא צביר מעות מיקמי דליתי לוקח ואי אשמועינן לענין מעות בההיא קאמר רבי יהודה אבל לענין פירות אימא מודה להו לרבנן צריכא.

מתני' כשם שאמרו הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה וכן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה:

ודייקינן יתומים ממאן אילימא מלוה השתא אבוהון שקיל מיניה בלא שבועה פי' אלא עד דטעין לוה ואמר לישתבע לי אינהו מבעיא.

ופרישנא הכי וכן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה דכי היכי דמלוה גופיה לא גבי מבני הלוה לאחר מיתת הלוה אלא בשבועה כדתנן מנכסים משועבדים ומנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה הכי נמי בני מלוה לא גבו מבני לוה אלא בשבועה שלא פקדנו אבא וכו'.

רב ושמואל דאמרי תרווייהו לא שנו אלא שמת מלוה בחיי לוה אבל מת לוה בחיי מלוה כבר מתחייב מלוה לבני לוה שבועה דהבא ליפרע מנכסי יתומים וכיון שמת קודם שישבע אין אדם מוריש שבועה לבניו ואין יתומים גובין מיתמי לוה כלום:

שלחוה לקמיה דרבי אלעזר אמר להן שבועה זו מה טיבה פירוש שבועה זו שאתם אומרים שנתחייב בה המלוה מה טיבה כלומר אלו היה בחיים היה מתחייב בה ונשבע אותה עכשיו שמת בלי שישבע נעשה כאלו לא נתחייב בה מעיקרא וכאלו לא היה שם חיוב שבוע' עליו כלל כדי שתאמר אין אדם מוריש שבוע' לבניו וכיון שכן יורשי מלוה נשבעין שבועת היורשין שלא פקדנו אבא וגובין מיורשי לוה הדר שלחוה לקמיה דרבי אמי אמר כולי האי שלחו לה ואזלי וכו' אלא אמר רבי אמי עמד בדין ומת יורשין נשבעין שבועת היורשין וגובין.

מתקיף לה רב נחמן אטו בי דינא הוא דמחייבי שבועה מיתת לוה הוא דמחייבה ליה למלוה שבועה אלא אמר רב נחמן אי איתא להא דרב ושמואל איתא פי' כלומר אי איתא ואפילו לא עמד בדין ומת ואי ליתא ליתא ואפילו עמד בדין ומת.

ואקשינן אי איתא איתא אלמא מספקא ליה לרב נחמן אי איתא להא דרב ושמואל אי ליתא והא אמר רב יוסף בר מניומי עבד רב נחמן עובדא יחלוקו פי' אלמא לא מספקא ליה דאס"ד מספקא ליה היכי מפיק ממונא מספיקא והא קיימא לן דכלהו ספיקי דזוזי היכא דקיימי לוקמן ואע"ג דאיכא מידי דאמרי ממון המוטל בספק חולקין הני מילי מילתא דליתא ברשותא דחד מינייהו אבל מילתא דאיתא ברשותא דחד מינייהו המוציא מחבירו עליו הראיה ומדקאמר עבד רב נחמן עובדא יחלוקו ואפיק מינייהו דיתמי לוה פלגא מכלל דלא מספקא ליה מילתא כלל אלא דין אחר בפני עצמו הוא דס"ל דיחלוקו ולא ס"ל לא כרב ושמואל ולא כרבי אלעזר וכיון שכן אמאי קאמר הכא אי איתא להא דרב ושמואל אי ליתא.

ומהדרינן לדבריו דרבי אמי קאמר וליה לא סבירא ליה דכיון דשמעיה לרבי אמי דאמר עמד בדין ומת כבר נתחייב שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו ואם לא עמד בדין ומת יורשין נשבעין וגובין קאמר ליה דבר זה אין בו הפרש בין עמד בדין בין לא עמד בדין הילכך אי סבירא לך דאיתא להא דרב ושמואל איתא ואפילו לא עמד בדין ואי סבירא לך דליתא ליתא ואפילו עמד בדין אבל רב נאמן לא סבירא ליה לא דרב ושמואל ולא דרבי אלעזר אלא דין אחר בפני עצמו סבירא ליה דיחלוקו.

ושאר השמועה פשוט היא. הא דאמרינן מתיב רב נתן בר אושעיא יפה כח הבן מכח האב פירושו יפה כח בן המלוה מהמלוה עצמו שבן המלוה גובה בשבועה ושלא בשבועה כלומר גובין מיורשי לוה בשבועת היורשין ובשלא אמר המלוה בשעת מיתתו שטר זה פרוע וגובין שלא בשבועה כשאמר המלוה בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע לרשב"ג דקתני במתני' אמר רשב"ג אם יש עדים שאמר בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע יורשיו גובין שלא בשבועה שמע מינה דליתא להא דרב ושמואל מדקתני בברייתא.

אר"י הא מני בית שמאי היא דאמר שטר העומד לגבות כגבוי דמי:

וסלקא שמעתא דכדרב ושמואל עבדינן לכתחילה מדאמרינן הבו דלא לוסיף עלה אבל דיינא דעבד כרבי אלעזר עבד ולא מהדרינן ליה דאמרינן השת' דלא איתמר הלכתא לא כרב ושמואל ולא כרבי אלעזר האי דיינא דעבד כרב ושמואל עבד כרבי אלעזר עבד והכין קא פסק רבינו הרב ז"ל אבל רבינו האיי זצ"ל כתב דמנהג ראשוננו לדון כרב ושמואל והא דאמרינן האי דיינא דעבד כרבי אלעזר עבד ליתא ולא סמכינן עלה.