חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא קלו.

הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו צריך שיכתוב לו מהיום ולאחר מותו. פי' האי מתניתין במתנת בריא היא והיינו טעמא דצריך שיכתוב לו מהיום ולאחר מיתה דאי לא כתב ליה מהיום אשתכח דלא קני ליה אלא לאחר מיתה ולא"מ הא לית ליה מידי כי היכי דליקנו להו אחריני אלא נכסי דיורשין נינהו וכיון דכתב ליה מהיום אשתכח דגופא אקני ליה מהיום ופירי לאחר מיתה. אבל במתנת שכיב מרע לא צריך מהיום דהא קיימא לן דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו וכאלו. נמסר הנכסים לידו מחיים דמי שיקנה אותם אם ימות המצווה וכיון דמית איגלאי מילתא למפרע דההיא מסירה דאמסירו ליה הנכסים מחיים לידיה ואהניא ליה דקני להו לאחר גמר מיתה מיד הילכך לא שנא צוואה בכתיבה ולא שנא צוואה בלא כתיבה בכולהו לא צריך מהיום דהא כמסורין לידו מחיים דמו והא דאמרינן אין שטר לאחר מיתה הני מילי היכא דאמר כתבו דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר. אבל היכא דכתב איהו זו הצוואה הוי ליה כאמירה בפה ומה לי אמר בפה ומה לי אמר בכתיבה:

איתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב וכו'. יש כאן להקשות לרבי יוחנן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי הא תנן מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב ולכי מיית האב אית ליה ללוקח ואי קנין פירות כקנין הגוף דמי אמאי קנה לוקח והא אין אדם מוכר דבר שלא בא ברשותו ועוד היכי אמרינן קנין פירות כקנין הגוף דמי והא אוקימנא לעיל דקאמר ליה גופא קני מהיום פירא לאחר מיתה והאי קושיא מתחזיא פירוקה דאף על גב דהיכא דמת הבן בחיי האב אמר רבי יוחנן קנין פירות כקנין הגוף דמי היכא דמת האב בחיי הבן לא אמר דקנה הלוקח וטעמא דמילתא משום דההוא מיקנא דקאמר דקני האב לגוף לאו מיקנא ממש הוא דהא ליכא למימר הכי מדאמרינן לעיל גופא קני מהיום פירא לאחר מיתה אלא לענין פירות הוא דקני ליה האב לגוף דכמה דאיתיה בחיים דקני להו לפירות אית ליה נמי קנין בגוף לענין פירות ולאו מיקנא ממש הוא אלא מיקנא לענין פירות דומיא דהמוכר שדהו לפירות דליכא למימר דהא דאמר רבי יוחנן התם קנין פירות כקנין הגוף דמי דמיקנא ממש הוא דהא אי בעי לוקח לזבוני לגוף לא מצי לזבוני אלא לענין הפירות בלחוד הוא דאקני ליה הגוף דכמה דאית ליה קנין בפירות אית ליה קנין בגוף לענין פירות ולא מיקנא ממש וכיון שכן אי מיית ליה בן בחיי האב לית ליה ללוקח ולא מידי דבעידנא דזבניה מיניה אכתי לא נתרוקן הגוף לבן משום דברשותיה דאב הוה ואי מיית האב בחיי הבן אסתלק ליה ממילא ההוא זכותא דהוה ליה לאב בגוף וקם ליה ברשותא דבן מעידנא דכתביה ניהלה האב ואיגלאי מילתא דמההיא שעתא הוה נכסיה ומש"ה קני לוקח. ואף על גב דבפרק החובל (קמא דף פ"ח ע"א) בענין דרב שמואל בר אבא מהגרוניא קא מייתי ראיה מהא מתני' דמוכר הבן בחיי האב אין ללוקח כלום עד שימות האב דמשמע דהא מתני' אפילו במת הבן בחיי האב היא שנויה ההיא משום דרב ירמיה בר אבא ורב יהודה תרווויהו סבירא להו כריש לקיש דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אבל לר' יוחנן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי הא מתני' דמכר הבן בחיי האב דמשמע דכי מיית אב אית ליה ללוקח ליתה אלא במת האב בחיי הבן [דאתו לידי הבן: