חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא קלה:

משנה מי שמת ונמצאת דייתיקי וכו' פי' צוואת שכיב מרע קשורה על יריכו הרי זו אינה כלום פירוש שכיון שלא צוה בפיו וגם לא צוה בשעת מיתתו שיעשו מה שבאותה דייתיקי ואינה הקנאה מקיים בקנין כדי שנאמר שעבד נפשיה משעת קנין לפיכך אינה כלום שיש לומר כתבה לצוות בה ואחר כך חזר בו ולא רצה ליתנה ולא לצוות בה אבל אם זוכה בה על ידי אחר כגון שאמר זכה בצוואה זו לפלוני כאילו צוה בפיו שיעשו מה שכתוב בה דמי לפיכך דבריו קיימין:

גמרא תנו רבנן דייתיקי דא תהא למיקם ולהיות. פי' צוה מה שיעשו בנכסיו לאחר מותו:

שלח רבין משמיה דרבי אבהו וכו' עד ואין שטר לאחר מיתה. פירש דכי אמרינן דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו הני מילי במצוה ואמר תנו לפלוני כך וכך ולא אמר להן כתובו אבל אם אמר להן כתבו ותנו לו כיון שכתיבה זו לאחר מיתה היא שהרי לא זיכה לו כלום אלא לאחר מיתה חיישינן שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר שאינו עדיין כתוב בחייו אלא לאחר מיתה הוא שנכתב ואין שטר לאחר מיתה שכיון שלא זיכה לו אלא לאחר שיכתוב השטר לאחר מיתה לאחר מיתתו הנכסים ליורשים הן דפקע מהן רשות אביהן ואין לו בהן זכות כדי שיקנה אותן לאחרים:

ורבי יוחנן אמר תבדק. כלומר תבדק צואה זו. מאי תבדק כי אתא רב דימי אמר דייתיקי מבטלת דייתיקי יש מי שפירש הכי רואין אם צוה צוואה אחרת אין כותבין את הראשונה שהרי מבוטלת הוא לפי שדייתיקי מבטלת דייתיקי ואם לא צוה צוואה אחרת אחריה אלא זו צוואה גמורה היא ועלה קא סמיך וזה הפירוש אינו נכון אצלנו לפי שאם צוה צוואה אחרת מאי אריא דאמר כתבו דאיכא למיחש לראשונה בשטר לאחר מיתה אפילו כי לא אמר כתבו נמי דליכא למיחש בה לפטר לאחר מיתה איתה צוואה ראשונה אינה כלום לפי שהאחרונה מבטלת הראשונה ואם כן מה הועיל בכאן חשש שטר לאחר מיתה. ורבינו חננאל ז"ל פירש תיבדק אם מיפה את כחו הוא כותבין ואם לאו אין כותבין וגם זה הפירוש אינו נכון אצלנו לפי שאין אתה מוצא לזה הפירוש טעם לדרב דימי דאמר דייתיקי מבטלת דייתיקי. והאי דאמרינן בתר הכי רואין אם מיפה את כחו כותבין טעם אחר הוא ולא שייך בה רב דימי. הילכך הני תרי פירושי לא דייקי גבן והכי אסתבר לן בפירש מאי תבדק כי אתא רב דימי אמר דייתיקי מבטלת דייתיקי פי' כלומר צוואת שכיב מרע האחרונה מבטלת את הראשונה ועל זה אמר רבי יוחנן תיבדק שרואין אם כבר קדמה צוואה אחרת קודם זו הצואה אין כאן חשש לשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר לפי שיש לנו לומר שזה שאמר כתבו לאו להקנותו בשטר קא מכוין אלא להיות ראיה שזו היא הצוואה האחרונה שאמר כתבו כדי שיראו הזמן הכתוב בה ויתברר שזו היא הצוואה אחרונה ותבטל הראשונה ואם לא מצינו צוואה אחרת קודם לכן כדי שיהא צריך לכתוב זו חוששין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר שכיון שאין שם צוואה אחרת כדי שיהא צריך לכתוב את זו לברר שהיא מאוחרת אמאי אמר כתבו הילכך חוששין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר. וזה הוא פירוש הא דרבי יוחנן ופירוש יפה הוא וההוא דמיפה את כחו טעם אחר היא: