חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא קג:

תנא אם היה סלע יחידי. פירש אבן אטום אפי' כל שהוא אין נמדד עמה כלומר אפילו אין ברוחב אלא כל שהוא אין נמדד עמה דהא דאוקמינ' בשיש בו ברוחב ארבעה קבין אינו אלא בטרשין שהן אבנים מקוטעין ומדובקין זה לזה שאיפשר לו לחצוב האבנים ולהסירן אבל כשהוא אבן א' אטום א"א לו לחצבו ולהסירו אפילו אין ברוחב כל שהוא, ורבינו האי גריס אפילו אין בו אלא בית רובע אין נמדד עמה, ויש לפרש אם היה סלע יחידי כלומר לא היו טרשין מדובקין אלא סלע אחת יחידי בלבד אין נמדד עמה לפי שלא אמרו בית ארבעת קבין נמדדין אלא כשהן טרשין מרובין מפוזרין ומובלעין ברובה של שדה שהרי הן בכלל השדה ונעשו טפל לשדה אבל כשהוא סלע יחידי בלבד אפילו אין בו אלא רובע אחד בלבד אינו נמדד לפי שכיון שהוא יחידי ואין שם סלע אחר זולתו נעשה כמו מופרש ומובדל ממנה וכאילו לא מכלל השדה דמי, וכן אם היה סמוך למצר אף על פי שאינו סלע יחידי אינו נמדד עמה לפי שכיון שהוא סמוך למצר נעשה כאילו מכלל המצר הוא ואינו מכלל השדה:

בעי רב פפא הפסיק עפר בינתים מהו. כלומר הפסיק עפר בינו לבין המצר מהו כסמוך למצר דמי וההוא עפר דמפסיק בינתים לאו כלום הוא או דילמא כיון דמפסיק עפר בנתים לאו סמוך למצר הוא:

בעא רב אשי עפר מלמטה וצונמא מלמעלה מהו כלומ' אם תמצא לומר הפסיק עפר בנתים לאו סמוך למצר הוא עפר מלמטה וצונמא מלמעלה מהו מי הוה הפסק או לא תיקו:

איבעיא להו בית כור סתמא מאי. ואסיקנא כהן חסר הן יתר דמי. והאי מילתא לא משכחת לה אלא בדסיים ליה השדה ואמר ליה בית כור עפר זה אני מוכר לך ומשום הכי כי פיחת שתות או הותיר שתות הגיעו. אבל אמר ליה בית כור מכלל שדותיו בלי שסיים לו השדה ויאמר בית כור זה אני נותן לך אינו נותן לו אלא בית כור כפי מה שמכר לו ואם פיחת כל שהוא ינכה ואם הותיר כל שהוא יחזיר: