רש"ש על יומא ו:

גמרא דתני ר"ח הזב כו' והמצורעת. עמש"כ בפסחים (צג) בס"ד:

גמ' שם אמר רב תחליפא אבוה דר"ה (בר תחליפא). כזה איתא בכריתות (כ"ה ב) ומחקם הרש"ק. אבל עי' בחולין (לח) וברש"י שם ד"ה אבוה דבר אבוברם ותראה שלחנם מחקם:

תד"ה סיפא. ומעיקרא פריך ליה מברייתא. עי' מהרש"א לקמן בדבור הסמוך [ועמש"כ בנדרים (כו)] :

תד"ה אלא. כדתנן בריש מס' אהלות ד' טמאים במת כלים במת ואדם בכלים וכלים באדם טמאים טומאת ז' כו'. כצ"ל:

תד"ה אמר. מ"מ כיון דלאו כ"י מייתו חד פסח כו' וכ"מ לקמן בסמוך דאילו ש"א כו'. עי' תשו' ש"א סי' ל"ח שהאריך בדבריהם: