רש"ש על יומא ו.

[גמרא טומאתן בהדיא כתיב בהו האי טומאת ז' כו'. ק"ל דלמא אתי לאשמעינן דל"ת שיעלה לרגלה כדמצריך בר"פ בנות כותים קרא למעוטי זה. ועמש"כ בחגיגה (כג ב) בס"ד] :

רש"י ד"ה לא צריכא. ואח"כ הלביש את בניו מכנסים כתונת ומצנפת כו'. בקרא כתיב מצנפת דבניו אחר האבנטים:

בא"ד וילבש אותו את המעיל וגו' ואח"כ ויקרב כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה כמאן כר"ע. כשם שגזרו שמטמאה טהרות מעל"ע כו'. כצ"ל:

ומה שהקשה המהרש"א אמאי לא תני שמא תמצא ודאי נדה. כבר קדמוהו בזה התוס' בנדה (טו) ד"ה א"ר ות"י כאן:

רש"י ד"ה אלא באחר אחר. כדקתני ואח"כ מטמאה מעל"ע. כצ"ל:

תד"ה אמר. וי"ל כו' לאוקמי קרא דואת האבנט שש כו'. כצ"ל:

בא"ד כיון דשאר כו' אפוד וחושן. כן הגיה הגרי"פ וכבר קדמו בזה המל"מ בפ"ח מהל' כהמ"ק ה"ב:

בא"ד דכתיב בואתה תצוה ואבנט תעשה כו'. כצ"ל: