רש"ש על יומא ז.

גמרא אר"נ מודינא היכא דאיכא שיריים לאכילה. קשה דהא ביוה"כ איכא נמי שעיר המוספין דנאכל בערב כדתנן בפ' שתי הלחם ועמש"כ לקמן (יב) ותמצא ישוב לזה:

גמ' שם היה מקריב מנחת פרים כו' מאי לאו פרים כו' דחג. ועי' פרש"י. וק"ל הא דרשינן תמורה (רפ"ב) מנחתם ונסכיהם אפי' בלילה ואפי' אחר עשרה ימים וא"כ אין להם זמן קבוע וע"ש. וכן יקשה דביוה"כ נמי איכא מנחות נסכים ועי' ר"ה (ל ב) תד"ה ונתקלקלו ובמש"כ לקמן (לא ב) בס"ד. ועי' לקמן בס"פ טרף בקלפי בסוגיא דתמיד תחלתו דוחה ובתוס' שם:

רש"י ד"ה כל טומאת מת כו'. שייך לעיל על הא דאר"ת ז"א טומאת המת הותרה היא בצבור:

רש"י ד"ה בין בצבור. ומה בין יחיד לצבור כו'. הא דל"ק דנ"מ בלכתחלה היכא דליכא אחר דבצבור שרו וביחיד משמע לכאורה דאינו אלא בדיעבד. דז"א כדמוכח מהא דמוקי לעיל דהיה מקריב מנחת פרים כו' בפר עבודת כוכבים אף דדינו כקרבן יחיד כמש"כ התוס' שם וקתני דאם אין שם אלא היא א"ל הוי פקח ושתוק. אבל יש נ"מ ג"כ בטומאת עולין היכא דנשבר הציץ: