רש"ש על יומא ה:

גמרא אלא כיצד מלבישן לע"ל. מוכח דאז יהיה נצרך מחדש לקדש ולחנך את אהרן ובניו וצ"ע בזה:

רש"י ד"ה דלא כתיב. שיתן אל החשן או"ת כשילבישן. כצ"ל:

רש"י ד"ה פתח פתח (בסופו). וכן בעשיה ואת כה"ע הקהל כו' ותקהל העדה כו' בשלו את הבשר כו'. כ"נ דצ"ל. והנה בעשיה י"ל דפתח א"מ דותקהל יתירה אבל בצואה ל"י איזו יתירה. ותיבת יתירה שבפתח דברו היא מהגהת הרש"א ואולי יתירה היא:

רש"י ד"ה ת"ר. ואכלוה מצות אצל המזבח וגו' כי כן צויתי. כצ"ל:

רש"י ד"ה כאשר צוה. שלא נאמר לו כו' שהיו קדשי שעה. כצ"ל:

רש"י ד"ה אביי. ומכנסיים לא הוצרך כו' שהרי הן קודמין לכל. אינני מבין וכי מפני שהן קודמין לא נוכל לומר שהלבישן בב"א היינו מתחילה לאהרן ותיכף גם לבניו ואח"כ לאהרן שאר בגדיו. ופי' התוס' נכון. ולפמש"כ הרמב"ן בפ' תצוה דהמכנסיים המה בעצמם הלבישום א"ש טפי:

תד"ה להביא. מפיק מיתה למחוסר בגדים כו'. כצ"ל:

בסה"ד אלא שלא מצאך (כצ"ל) בעל הפול. פי' כמו אין פולין (שבת יב) איש הר הבית הממונה ובודק (תוס' סנהדרין פ"ג):