רש"ש על יומא סא.

גמרא ואם איתא יחזור וישחט מ"ל. ק"ל דלמצוה ודאי הוא דשחיטת השעיר צ"ל אחר מתן דם הפר וא"כ לכ"ע תקשי. דוכי גרע זה מהא דא"ר במנחות (סד) ולא עוד אלא שא"ל הבא שמינה לכתחילה ושחוט ע"ש. וי"ל דהמ"ל ולטעמיך:

גמ' שם גמר מתנות שבהיכל ונשפך הלוג כו' ויתחיל בתחלה במתנות שבבהונות. תימה דהלא מתנה שבתנוך קדמה להו ומדוע שבקה. וכה"ג דקדקו התוס' במנחות (ט ב) ד"ה על. וישובם שמא אינו עולה לכאן:

גמ' שם אלא מעתה והנותרת מן המנחה כו'. ועי' פרש"י. וק"ל דהא דומיא דמנחה ה"נ בלוג אם חסר אפי' קודם מתנות הבהונות ג"כ פסול אף דנשייר בו כדי מתנות הבהונות כדמוכח בפי"ד דנגעים מ"י חסר הלוג כו' רש"א כו' משנתן יביא אחר בתחלה ע"ש. ודומיא דהכא דנשפך אחר מתנות הבהונות ה"נ במנחה אחר הקטרת הקומץ אם נאבדו השיריים אינן מעכבין:

רש"י ד"ה זה לפני ולפנים. עי' רש"א. ומה שהקשה דל"ל קרא לנכנס לפני ולפנים כיון דכבר כו'. תמוה דודאי איצטריך דס"ד כיון דקדושתו חמורה לא יכפר. ואיפכא ה"ל להקשות דל"ל קרא לעזרות ולהיכל דכבר כו'. אבל גם זו אינה קושיא די"ל כשבא דרך גגין דפטור כדאיתא שבועות (יז ב) ועי' זבחים (פב ב) ובתוס' שם:

תד"ה דברי הכל. דאמרי' בפ"ק דזבחים והנותר בשמן יתן כו' ואם לא נתן לא כפר דר"ע ריב"נ כו'. כצ"ל: