רש"ש על יומא כט.

גמרא מה אילה זו קרניה מפצילות כו'. משמע דאיל הוא מה שאנו קורין צבי דקרניו מפוצלין עי' פרש"י בחולין (נט ב) ועמש"כ בפ"א דכלאים מ"ו:

גמ' שם אלא אף מליקת העוף כו'. במנחות הגי' עולת העוף שנמלקה כו' וכבסמוך בשלמא עולת העוף כו' וכמו שהוא בתוס':

רש"י ד"ה וסימנך תנורא קרירא. והגוף צונן והחולי מבעירו. כצ"ל:

תד"ה אלא. והא דל"פ בשמעתין משום דהוי קודם פתיחת דלתות ההיכל. לכאורה בפשוט י"ל דמיירי קודם שסוגרו דלתים. ואי משום דהוי אחר תמיד של בה"ע יתורץ בהנך שנויי שכ' על קושייתם בהא דלא מיפסלי משום קודם לתמיד של שחר ששוין הן כדלקמן:

בא"ד וקאמר התם דמלינה בראשו של מזבח. קושיית המהרש"א בכאן תמוה דאיך ישחוט לכתחלה לעבור על לאו דלא ילין משום עשה דאכילת קדשים. וכה"ג תמה המל"מ על פרש"י דפסחים שם בפ"א מהל' תומ"ס ה"ג ע"ש. ועי' בט"א ר"ה (ל ב) בד"ה ונתקלקלו:

בא"ד ופריך מכדי כ"כ דלא איתקטרי אימורים כו'. כצ"ל: